שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ט (י׳)

והנה במ"ש למעלה דדברי הפ"י תמוהין דבאשה משכחת לה אשת הקטן כגון שאב מת לכאורה יש לדחות דהאשה בעצמה יכולה לחזור בה מה"ת ולכך לא הוה אשת הקטן אבל זה אינו דהא האשה אינה מקדשת עצמה רק שעושית עצמה כהפקר כמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט ומה"ט לא שייך דעת אחרת מקנה להאשה בקטן ועיין באבני מלואים סי' מ"ג וא"כ כל שהפקירה עצמה והאב זכה בה בשביל בנו שוב א"י לחזור וז"ב. ומה שהביא דברי הרמב"ם פ"ב מסוטה דממעט משתייה קטנה אשת גדול וגדולה אשת קטן והיאך משכחת אשת קטן והביא דברי המהרי"ט והנוב"י שהאריכו בזה אבל מעלתו העיר דבר חדש דהיאך משכחת לה להעיד על הקטן או הקטנה לפמ"ש הרמב"ם פ"ו מגירושין ה"ט דאין מקבלין עדות על קטנה שעשתה ש"ק דאין מעידין על הקטן ולפ"ז כאן היאך מקבלין עדות על הקטנה או על הקטן וכן קשה מוציא ש"ר דממעט קטנה מקרא כמ"ש פ"ג מנערה ה"ב וקשה ל"ל קרא ת"ל דצריך עדים ואין מקבלין עדות על הקטנה לק"מ לפענ"ד דכל הטעם דאין מעידין על הקטן הוא מטעם כיון דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וקטן בפניו כמו שלא בפניו דמי ועיין בחו"מ סי' ק"י דמה"ט אין מקבלין עדות על הקטן ולפי"ז לפמ"ש המאירי הובא בשיטה מקובצת ב"ק פרק הגוזל בתרא דלאפרושי מאיסורא מקבלין עדות שלא בפני בע"ד א"כ גם כאן מקבלין וגם לפמ"ש בחו"מ סי' כ"ח דדוקא להוציא אין מקבלין שלא בפני בע"ד אבל להחזיק מקבלין וא"כ גם כאן לענין לשתות הוא דמקבלין וגם כיון דאינו רק רגלים לדבר א"כ אפשר דהוה כמו עדות שבשטר ודו"ק וצ"ע בזה ובתשובה אחרת כתבתי בדברי המאירי האלו ואכ"מ. ומ"ש לתרץ מה שהקשה הנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ע' על הר"י ברזילי דכ"מ דהוא ל"מ עביד ל"מ משוי שליח וע"ז כתב מעלתו דזכייה עדיף משליחות ואף דל"מ עביד מצי לזכות לו הנה זה אם נימא דזכייה אינו מתורת שליחות אבל לשיטת הפוסקים דזכייה מטעם שליחות א"כ כל של"מ משוי שליח גם לזכות א"י וק"ו השתא בעושה שליח בפירוש ל"מ מכ"ש בזכייה. ומ"ש ראיה דבזה מיושב קושית הפ"י בגיטין מ"א גבי ח"ע דאיך יכול לקבל הגט הנה כבר הארכתי בקושית הפ"י בחבורי י"ש סי' רס"ו.