שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ח (ב׳)

בדבר אשר נשאלתי מי ששהה עשר שנים עם אשתו ולא ילדה אם כופין לגרש בזמן הזה. הנה הדברים עתיקים. ומראש צורים נראה ביבמות דף ס"ד אמרו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען מלמד שאין ישיבת חוץ לארץ עולה לו מן המנין ולכאורה צריך ביאור כיון דכתיב בקרא למה לא יליף מיני' ולמה אמר אעפ"י שאין ראיה לדבר. והנה לכאורה מזה ראיה לשיטת הפוסקים דגם בח"ל מי שהה עשר שנים דיוציא ולא שייך ישיבת ח"ל אין עולה דהא לאו חובת קרקע הוא דתלוי בארץ וחובת הגוף הוא ורק שאני אברהם אבינו דעקר הי' ולא זכה להבנות אלא בארץ ורק דמי שעלה מח"ל לארץ אין ישיבת ח"ל עולה לו ויכול להמתין עשר שנים מיום בואו לארץ כמ"ש הרשב"א והריטב"א בחידושם בשם הר"י הזקן וא"כ שפיר קאמר אעפ"י שאין ראיה לדבר אבל לשיטת הפוסקים דבח"ל אין ראיה דלמא עון ח"ל גורם כמו שהיו באברהם אבינו א"כ למה לא הוה ראיה גמורה. אך נראה דבאמת לענין הא דיליף בירושלמי אבילות שבעת ימים מקרא דיוסף דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים אמרו בירושלמי פ"ג דמ"ק והובא בתוס' מ"ק דף וכי למדין דבר מקודם מ"ת והנה גם במדרש רבה פ' ויחי הובא ג"כ הירושלמי הלז וכתב ביפ"ת שם דא"ל מכמה מצות שילפינן מקודם מ"ת כמו גה"נ וכדומה.