שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ז (ב׳)

הנה נדרשתי לאשר שאלו עיני ולבי בלמדי הסוגיא בכתובות דף ק"ט וביבמות דף ל"ח ע"ב דאמרו שם דחד דאתי מכח ארבעה פליגי דאדמון סבר מכל מקום דרכי אית לי גבך ורבנן ס"ל דמצי לומר אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו ולא מציתי לאשתעויי דינא בהדייהו והנה נסתפקתי איך הדין אם אותן ארבעה שמכרו היו יורשים שירשו מאביהם שמת וחלקו והגיע לכל אחד חלק וזה בא וטען דרכי גבך מהו הדין לרבנן וטעם הספק דבשלמא בארבעה דעלמא כל אחר יכול לדחותו ואף דאותן ארבעה באו מכח חד מכל מקום כל אחד יכול לומר אני קניתי שדה ודרכך לית גבאי אבל כאן באחים שחלקו אלו היה בא בע"ח וטרף חלקו של אחד מהם בטל החלוקה והוה כאילו לא חלקו וא"כ כיון דאתי מכח חד שוב יש לזה טענה דרכי אית לי גבך וגם אותן ארבעה הם כחד וא"כ אותו שבא מכח אותן ארבעה הוא נחשב כמו הם וא"כ יכול לטעון דרכי גבך או דלמא דשאני היכא שבא בע"ח וטורף דאז נתגלה למפרע דלא חלקו כדין אבל כאן כיון דכל אחד מצי לדחות א"כ שוב חלקו כדין כיון דאין מגיע לשום אחד מהאחין נזק בחלוקה דכל אחד יכול לדחות וא"כ שוב לא נתבטל החלוקה וא"כ שוב הוה כארבעה דעלמא דכל אחד יכול לטעון דרכך לית גבאי עוד יש לעיין דלפי מה שחידש הט"ז בחו"מ סי' ק"ג דהא דאמרינן אחין שחלקו לקוחות הן הוא דוקא לענין החלוקים שנפלו ביניהם כמו לענין להחזיר זה לזה ביובל או אם בא הבע"ח וטרף חלקו של אחד דבטל החלוקה לענין הם עצמם אבל לאחריני הוו כיורשים והביא ראיה לזה ואף שהתומים דוחה דבריו כבר הכינותי תשובה מיוחדת בענין זה ובררתי דברי הט"ז ואפס קצה מוזכר בספר מפרשי הים כמ"ש פ' הגוזל בתרא יעו"ש וא"כ לפ"ז לגבי זה שטוען דרכי גביכם הרי הם כאילו היו יורשים גרידא וא"כ יכול לטעון דרכי גביכם אבל מ"מ יש לדחות דניהו דדין יורשים יש להם אבל כל אחד לא ירש כלו רק חלקו ויכול לדחות כל אחד אני לא ירשתי דרכך וכבר ירשתי וקם דינא ולמה יתבטל הירושה בזה וזה לדעתי ספק עצום ומושכל. ולפענ"ד נראה דהדבר מבואר בש"ס שם בהאי דאמר להו דיקלא לברתי אזול יתמי פלוג לה לנכסי סבר ר"י למימר היינו מתניתין וא"ל מי דמי התם כל חד וחד מצי מדחי לי' הכא דיקלא גבייהו. והנה כל הקדמונים תמהו דהא גם הדקל אצל אחד מהם הוא וכל אחד מצי לדחותה. ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא בשדות דלקחו אנשים דעלמא שפיר מצי לדחות כל אחד אבל כאן שהם ירשו השדות וכיון שלא קיימו כפי הצוואה נתבטל החלוקה ואיך מצי למדחי דהא לגבי הברתא הוה כיורשים ולא כלקוחות ונתבטל החלוקה ושוב צריכין ליתן לה דקל אחד וז"ב מאד. ובזה עמדתי על לשון רש"י שכתב דסבר ר"י למימר היינו מתניתין ופירש"י דאז לא גבי כל חד וחד ומצי מדחי לה כרבנן והיא תימה דאף כאדמון מצי אתי דארבעה דאתו מכח חד כ"ע לא פליגי וזכורני שזה רבות בשנים שראיתי בשו"ת הגאון מוהר"ז ז"ל מבראד בחלק חו"מ שנשאל בזה ואינו תחת ידי לעיין. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה לא הוה ס"ד דר"י כלל לדמות לארבעה דאתו מכח חד דשאני התם שהם ארבעה אנשים מחולפים אבל כאן אף שכלקוחות דמו מכל מקום לגבי אינש אחרינא הוו כיורשים ושוב צריכין ליתן לה חלק אלא ס"ד דר"י לדמות לחד דאתא מכח ארבעה דרבנן ס"ל שם דמ"ל אי שתקת והיינו דאף דאינו מהדר מכל מקום כיון דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וארבעה הוה מצי לדחותו אף שכלם ביחד לא מצי לדחות כיון שכל אחד מצי לדחות הוה אותו זכות ללוקח אף שבודאי באחד דרכו גבי' וה"ה ביורשים כיון דעכ"פ כל אחד שירש מצי לדחות א"כ למה יתבטל הירושה וע"ז דחה דהחלוקה היה בטעות והירושה שלא כדין ירשו דהיו צריכין מקודם לתת לה הדקל ולחלוק בהנשאר ול"ד לאחין שירשו דעכ"פ השדות בדין ירשו וא"כ שוב כל אחד יכול לדחות דרכך לית גבאי משא"כ בזה וז"ב כשמש: והנה לכאורה בארבעה דאתו מכח חד צריך להבין כיון דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו והרי הוא היה צריך לתת דרך אחד עכ"פ וא"כ איך יכול למכור לארבעה בלי שיור דרך דעכ"פ לא היה לו זכות למכור אותו דרך אך זה אינו דלכל אחד לבדו היה לו כח למכור ויתן הדרך בשדה השנית וא"כ כל אחד פשיטא דמצי לדחות דאני לא קניתי השדה עם דרכך וז"ב ועיין בט"ז יו"ד סי' ט"ז ס"ק ח' מ"ש בזה וכאן עדיף משם דגם המוכר היה לו כח למכור כל אחת מהשדות וליתן לו דרך בצד אחר ואף להרביעי שכבר מכר להשלשה מכל מקום כיון דעכ"פ יכול להיות שהדרך הוא באלו השלשה א"כ מה לו ללוקח בגזילתו של זה מ"מ אותה השדה היה לו כח למכור ויקנה לו דרך מהשלשה הראשונים וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שפירש"י כרבנן דשם ביורשים שירשו השדות והדקלים אף אם נחשבים כלקוחות מכל מקום כיון שאביהם צוה לתת לה דקל וא"כ שוב לא יוכלו לירש דקל אחד דשייך להבת וא"כ באיזה כח יפקע זכותה והרי שיטת הט"ז דאם אחד נשבע שלא ישחוט בהמתו דגם אם מכרה לא יוכל השני לשוחטה דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו והרי הוא לא יכול לשוחטה וכתב דזה אינו דלא נשבע רק כ"ז שהיא בידו ע"ש וא"כ כאן שצוה לתת לה למה לא יוכל להוריש לה דקל ושוב אין להם לירש דקל אחד ולכך לאדמון פשיטא דלא מצי מדחי רק לרבנן הוה רצה לדמות למה דאמרו בארבעה דאתו מכח חד דכל אחד יכול לדחות עכ"פ שהוא לא גזל דקל שלה וע"ז חלקו דל"ד דשם כל אחד מצי למדחי וכאן הרי לא היה להם כח לירש דקל אחד מה שצוה לתת לה וז"ב ומיושבים היטב דברי רש"י ודו"ק: והנה בהא דאמרו אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרי'. לכאורה אין זה סברא כלל ועיין בשיטה מקובצת. ולפענ"ד נראה דהנה לכאורה יש לאותו חד לטעון אילו הייתי יודע שיש לזה דרך לא הייתי לוקח אך זה אינו דכבר כתבו התוס' בכתובות דף מ"ז דל"ש אומדנא כל שיש דעת אחרת ואדעתא דהכי מכר לו ע"ש ולפ"ז בחד דאתיא מכח ארבעה דחד להמוכר לא אכפת לי' שיכול לדחותו אל האחר וא"כ שוב שפיר יכול לומר מהדרנא שטרא למרי' אך לפ"ז גבי מכר שדה לאחד או לג' דאמרו ג"כ מהדרנא לא שייך לכאורה זאת הסברא ועיין בראב"ד פי"ט ממלוה שצווח ארבעה צווחות ולא נפניתי כעת להעתיק בזה. והנה בשו"ת מימוני לספר קנין סי' י"ד כתב דלא שייך מהדרנא שטרא למרי' רק היכא שהוא מוחזק ולא כשבא להוציא וביאור הדברים נראה לפענ"ד דבאמת ענין מהדרנא שטרא למרי' אין לו מובן כלל וכמ"ש ואמנם צ"ל דהכוונה כל שיש זכות לראשון יכול לומר השני הרי אני כמו הראשון אך ז"א דבפ"ק דב"ק רוצה להיות עדיף מראשון דנזקין וב"ח דינם בעידיות ובינונית כראשון והוא רוצה להגבותם זיבורית וצריך לומר דענין מהדרנא שטרא למרי' הוא רק כיון שאתם רוצים לגבות ממני בשביל שמגיע לכם ממרא קמא א"כ כיון שאתם באתם מכח מרא קמא וקניתי שעבוד שלכם א"כ הוה כאילו הוא ביד מרא קמא והדרנא שטרא למרי'.