שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ז (י״ג)

והנה בהא דאמרו בגיטין דף ל"ד דנמנעו מלהשביע' ופירש"י ומפסדת הכתוב' לכאור' קשה היאך הפקיעו הימנה הכתוב' משום חשש דמוריא היתירא והא אינו ברור הדבר ואינם חשודות גמורות ולמה יפקיעו הכתוב' ואף דחשו לעונש שבועה יכולה לומר אי אפשי בתקנה זו שנתקנ' לטובתי ואשבע ואגבה כתובת וצ"ל כיון דהתקין ר"ג שתהא נודרת לא אכפת לה ועיין תוס' שם ד"ה דמוריא היתירא אך אי קשיא הא קשיא בהא דאמרו ביומי דרב לא מגבי כתובה לארמלתא דקילי נדרי והיאך אפשר למפקע חיוב כתובה הא תוכל לומר אשבע ואגבה דשבוע' חמורה להו יותר מנדר וצ"ל דלהוציא ל"מ לומר א"א בתקנ' ולא תוכל להוציא הכתובה מספק וז"ב ולפ"ז היה מקום ליישב קושית הרמב"ן על הרמב"ם דפסק דתשבע על המזונות וע"ז הקש' דא"כ גם על המזונות היה לו להשיב דלא תגבה דצריכ' לשבע ולפמ"ש יש לומר דמזונות דמקריא מוחזקת שוב שייך שתאמר אי אפשי בתקנת חז"ל ואשבע ואגבה. אמנם אחר העיון זה אינו דכל הטעם דמזונות בחזקת אלמנה משום דכ"ז שאינה תובעת הכתובה יש לה מזונות כמ"ש התוס' בכתובות דף צ"ו ע"ב ד"ה נכסי וכאן כל שאין משביעין אותה שוב אין הנכסים בחזקתן. ובזה הן נסתר מחמתו לפענ"ד דברי הב"ש סי' צ"ג ס"ק כ"ט במ"ש ליישב קושית הט"ז על הרמב"ן דלמזונות א"צ שבועה דהיא מוחזקת ע"ש. ולפמ"ש זה אינו דלא שייך מוחזקת כלל. אך לפענ"ד נראה בגוף הקושיא דעל הכתובה שפיר יוכלו לומר דנמנעו להשביעה והיינו משום דכתובה כל שיש לה מזונות ואינה תובעת הכתוב' אין מגיע לה כתובה וע"כ כל שנמנעו מלהשביע' לא תבעה הכתוב' ולא הגיע החוב ואף שאירע לפעמים שתבעה שפיר הפסיד' כיון שנמנעו מלהשביע' ולא היו לה לתבוע כלל כנ"ל ולכך לענין מזונות אין מקום לזה ודו"ק. עוד יש לומר כיון דחשש הוא רק משום דטרחה קמי יתמי אתיא למורי היתירא ולפ"ז כל שהיתה תובעת הכתובה תיכף במיתת בעלה היו משביעין אותה א"כ לא הפקיעו החיוב דהי' לה לתבוע תיכף ולפ"ז לענין מזונות לא שייך זאת ודו"ק היטב: והנה בהא דאינה יכולה לומר איני נפדית ואיני נותן פירות כתב הר"ן פרק נערה שנתפתתת' הטעם דלא לטובתה בלבד נתקנה רק לתקנת הבעל ג"כ ומזה מבואר דלא שייך אי אפשי בתקנת חכמים בכה"ג ודו"ק: