ולפענ"ד לזה כוון הב"ש בסי' קס"ג ס"ק ט' ודו"ק היטב. שוב ראיתי בב"ש סי' קס"ה ס"ק יו"ד שכתב שבשו"ת מהר"א ששון פסק בסי' כ"ט דהיכא שאסורה ליבם מחמת ספק שהוא בן קיימא אז אינה חולקת עמו והיא נוטלת הכתובה לבדה והיינו משום שהיבם אסור ליבמה וא"כ מבואר דספק ויבם אין להיבם כלום והדרא קושיא לדוכתא אבל לפמ"ש יש ליישב דש"ה שהיתה מעוברת רק דהספק אם הוא ולד קיימא ולא שייך חזקת היתר ליבם אבל בלא הוכר שהיא מעוברת יש לאוקמא על חזקת היתר ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ז (י״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.