שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ו (כ״ב)

ולכאורה הי' נראה לי דבר חדש דאם נימא דגם יוה"כ אין לו תוספות כמו שהוא דעת הרבה פוסקים באו"ח סי' תר"ח א"כ לפ"ז נראה לי דבה"ש דשבת אף בע"ש כ"כ בשם הרמב"ם פ"ח משגגות ה"ב ובלח"מ והפר"ח יו"ד בכללי הספיקות דמקרי אקבע איסורא כיון דהוא בהכנסת שבת ולפ"ז זהו שבת אבל יוה"כ דב"ד מקדשי ליה א"כ לא שייך אקבע איסורא דהא אינו קבוע מצד עצמו רק מצד דב"ד מקדשי לי' וא"כ לא מקרי אקבע איסורא דשאני שבת דקביעא וקיימא מצד עצמו משא"כ יוה"כ דרק ע"י הב"ד מתקדש אף שאפשר שאינו יוה"כ בעצם וטעו וא"כ שוב לא הוה איסור ב"א דשבת קדים איסורא. ובזה נראה לפענ"ד דלכך לא חשיב יוה"כ בזר ששימש בשבת משום דשבת קדים ובזה נראה לפענ"ד דלכך מוקי בשחיטת פרו ולא מוקי בהבערה וכקושית הגאון מוהרד"ב ז"ל דבאמת כל הטעם דשבת קדים משום דאקבע איסורא והיינו דהוא בהכנסת שבת ולפ"ז זהו לענין שחיטה דמלאכת השחיטה נאסרה עליו תיכף משנכנס השבת אבל לענין הבערה דלא נאסר בזה דהא מותר לו להקטיר אברים ופדרים שמשלה בהן האור ורק ביום נאסר א"כ עכ"פ בה"ש לא אקבע איסורא עדיין משא"כ בשחיטה דבלילה אין זמן שחיטה דביום צוותו כתיב וא"כ נאסר תיכף בהכנסת שבת ודו"ק היטב כי הוא חריף: והנה כ"כ לעיל דקשה הא בכה"ד הוה מחוסר בגדים ואי לבש בגדים הו"ל כלאים וכתבתי דבגדי לבן של כה"ג ביוה"כ היו כלו פשתן ולא הוה כלאים כעת נתיישבתי דעדיין תמוה דהא הרמב"ם כתב פ"י מכהמ"ק ה"ה דכה"ד שלבש בגדי כה"ג ה"ז מחלל עבודה וחייב מיתה בידי שמים ומקורו מזבחים דף ח"י ושם מבואר דבכל בגדי כה"ג כשלבשם הדיוט חייב מיתה וא"כ אכתי קשה. אמנם אחר העיון בזבחים שם המעיין ימצא דהטעם הוא משום דלגבי אותן בגדים זר הוא וא"כ משום זר קא חשיב לה כבר ומה נ"מ אם הוא זר בעצם או שהבגדים זרים הם לגביה וכל שזר אצלו זר קרינן ביה. ובזה מיושב מה דהקשה השעה"מ הלכות עבודת יוה"כ לשיטת הר"י קלצון ביומא מ"ב דפרו של כהן גדול לאו משום זרות פסול דשחיטה לאו עבודה היא רק משום דלא הוה בעלים א"כ איך מוקי בפרו של כה"ג דהא אינו חייב משום זרות רק משום דלא הוה בעלים דידיה. ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דזר כשר לשחיטה היינו משום דבזר לא שייך מחוסר בגדים אבל בפרו של כה"ג דפסלה תורה אף לכה"ד וצריך דוקא כה"ג והוא בעלים דידיה א"כ שוב פסול משום מחוסר בגדים או יתור בגדים דעכ"פ אינו לבוש בבגדים שצריך לזה. ובזה מובן מה שכתבו התוס' בקידושין דבזר לא שייך מחוסר בגדים וכן הוא בתוספתא הובא ברמב"ם פ"ט מביאת מקדש הי"א ולפמ"ש אתי שפיר דבגדים חסרים ה"ט דמשוי להו זרים והרי הוא זר בעצם וז"ב. ובזה מיושב קושית הגאון מוהרד"ב הנ"ל דלכך לא מוקי בהקטרת אימורים דאז שוב יקשה למה לא חשיב משום מחוסר בגדים ובהקטרה ליכא למימר דזר הוא דהרי באמת הזרות של יתור בגדים חל עליו עוד בלילה וא"כ שוב זרות קדים ולא מצי חל הבערה בלאו על זרות הקדים דבשלמא הך זרות שזר לגבי הפר זה לא בא עד עכשיו אבל הזרות של יתור בגדים בא קודם ודו"ק היטב כי הוא עמוק: והנה במ"ש למעלה דלהר"ן דתוספת הוה מכח דבה"ש ספיקו מותר כעת נראה די"ל דביוה"כ אסור לא מפני שספק הוא רק שביוה"כ אסרה תורה גם היום אך זה אינו במשמע דברי הר"ן דהר' כתב דהיום לא אסור רק בה"ש. איברא דהר"ן סותר עצמו דביומא לא כ"כ וגם לפמ"ש הכ"מ פ"ט מט"מ דבספק כרת מודה הרמב"ם א"כ מבואר דלא כמ"ש הר"ן.