שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ו (ב׳)

והנה לכאורה קשה הא דאמר אי לימא בשחיטה וקשה דא"כ למה חשב שתים הא שיטת הרמב"ם דחובל חייב משום מפרק כמבואר בפ"ח משבת הז"ח וא"כ צ"ל דהא דאינו חייב בשוחט בשבת רק משום חובל בנטילת נשמה משום דא"צ לדם אבל בקדשים דצריך לדם חייב משום מפרק ג"כ ועיין בפ"י בביצה דף י"ב וא"כ כאן דמיירי בקדשים וצריך לדם חייב ג"כ משום מפרק ולמה לא חשיב שלשה. עוד קשה לי טובא בהא דמוקי בפרו של כה"ג דהרי רב ס"ל דשוחט חייב משום צובע והקשה הלח"מ דקיי"ל כרב באיסורי ולמה לא כתב הרמב"ם דחייב משום צובע וכתב אא"ז הח"ץ ז"ל בתשו' סי' צ"ב דכיון דאין צביעה באוכלין לא שייך משום צובע ולפ"ז לפי מה דחידש המלמ"ל פי"א משבת שם בשם הרב מוהר"י אלפנדרי דבקרבן עולה דכלה כליל שייך עיבוד באוכלין דאינו נאכל וא"כ ה"ה דשייך משום צובע וא"כ יקשה כיון דפרו של כה"ג היה נשרף וא"כ כיון דמוקי לה בפרו של כה"ג לחשוב עוד אחת משום צובע והיא קושיא נפלאה וגדולה ת"ל. והנראה בזה דהנה לכאורה קשה לי דאיך שייך לומר בשחיטה דהא באמת בהא דשוחט בשבת דנעשה מומר הקשה הרמב"ם בפירוש המשניות דהא הו"ל מקלקל וכתב דאח"כ נעשה מתקן וצ"ל דהו"ל מקלקל ע"מ לתקן כיון דהתיקון בא מיד בשעת השחיטה ועיין בחידושי ר"ן בחולין ובכו"פ סי' י"א ובקצה"ח סי' כ"ב מ"ש בשם מהרי"ט בזה ולפ"ז זהו בכל השחיטות דאף דהוה בתחלת שחיטה מקלקל מכל מקום הוא קלקול ע"מ לתקן אבל כאן הא כל ששחט סימן אחד עכ"פ אם נימא דשחיטה בזר פסולה או בפרו של כה"ג א"כ נעשה בעל מום ושוב הו"ל מקלקל ממש דלא יתקן אח"כ דבאמת שחיטה בזר פסולה בפרו של כה"ג ושוב הו"ל מקלקל ממש וכאן לא שייך לומר דתיקון להוציא מידי נבלה ובפרט אליבא דר"ש דס"ל בקידושין דף נ"ח דחולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכיון דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כר"י וא"כ בתחלת שחיטה נפסל משום זרות וא"כ הו"ל חולין דנעשה בע"מ בתחלת השחיטה וא"כ ישרפו ולא חזי כלום דחולין שנשחטו בעזרה ישרפו ובשלמא אם שחיטה בזר כשרה א"כ לא נפסל אבל למה דמוקי בפרו של כה"ג קשה וע"כ נראה דבאמת אינו חייב משום נטילת נשמה רק משום צובע וצובע חייב גם על תחלת שחיטה וא"כ שפיר אינו חייב רק שתים דזה מלתא דפסיקא: והנה בגוף הקושיא מצובע לכאורה אין זה קושיא דהרי רב אמר צובע מה ניחא לי' ואמר דלתווס בה"ש דמא כי היכי דלקני מיניה וזה לא שייך בקדשים ומכ"ש בפרו של כה"ג. אך נראה דזה דוקא למ"ד משאצל"ג פטור אבל למ"ד חייב קשה. והנה העולם מקשים דלפי מה דמוקי בפרו של כה"ג א"כ קשה למה לא חשיב תלתא איסורי' יוה"כ ושבת וזרות. ולכאורה רציתי לומר דלפי מה דמוקי בפרו של כה"ג שבת לאו דוקא דגם יוה"כ נקרא שבת וא"כ אינו רק ביוה"כ. ובזה יש ליישב הקושיא הנ"ל דאמאי לא מחייב משום צובע דהנה רבא ס"ל במכות דף כ"א דאין חילוק מלאכות ביו"ט והנה ביוה"כ אי שייך חילוק מלאכות תלוי בזה אי הבערה לחלק יצאת דאם נימא דלכך אין חילוק מלאכות ליו"ט משום דבשבת הבערה לחלק יצאת אבל ביו"ט הותרה הבערה וא"כ ביוה"כ דאסור הבערה שוב הוה חילוק מלאכות ביוה"כ ואם נימא הבערה ללאו יצאת ויצא חילוק מלאכות מכתוב אחר דועשה אחת מהנה אפשר לומר דגם ביוה"כ אין חילוק מלאכות וכדומה שכ"כ בשו"ת שאגת ארי' סי' ע' ולפ"ז לא שייך חילוק מלאכות ביוה"כ דכאן אליבא דמ"ד הבערה ללאו יצאת כדפריך על הקטרה אך זה אינו דגם ביוה"כ שייך חילוק מלאכות כיון דזדונו כרת ושגגתו חטאת כמו שבת וכמבואר וע"כ נראה העיקר דהנה בחולין דף ק"א נחלקו ריה"ג ור"ע בשבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה אי חייב שתים ולר"ע אינו חייב שתים ולמה דאפכן רבין ריה"ג ס"ל דאינו חייב שתים וא"כ יש לומר דאזלי למ"ד דאינו חייב שתים וא"כ לכך לא קא חשיב רק שבת ובפרט למאן דלית ליה כולל ודאי אינו חייב רק אחת ועיין רש"י בחולין שם שכתב בשם שמעתי דשבת חשוב קבוע וקיימא ויוה"כ אינו חל על שבת דזה קבוע וקיימא ויוה"כ ב"ד מקדשי לה וא"כ שפיר נקט שתים וז"ב בישוב קושית העולם. ובזה יש ליישב קושית הגאון החריף מוה' בעריש בהגאון בעל פני יהושע ז"ל בקונטרסו לסוגיא הלז שהקשה לפי מה דמוקי בכהן הדיוט דזר אצלו וא"כ שוב הוה איסור ב"א דכ"ע מודו דהא אינו זר רק ביוה"כ בלבד וא"ל דאדרבא איסור מלאכה קדים דחל אף בלילה דהי' כה"ד מותר להקטיר אברים ופדרים שמשלה בהן האור ורק לענין פר פסול וא"כ איסור מלאכה קדים דזה אינו דא"כ יקשה לוקי בהקטרה וא"ל דאינו רק בלאו דהא התוס' הקשו מה נ"מ דאינו רק בלאו וכתבו דהוה קל על חמור דהבערה קל מזרות ולפ"ז בכה"ד זרות חל על הבערה דהבערה קל וזרות חמור ולפמ"ש יש לומר דכיון דאיסור יוה"כ לא חל על איסור שבת לפי מה דמוקי בפרו של כה"ג והא דלא חשוב שלשה ע"כ משום דאינו חל יוה"כ על שבת וכמ"ש בשם רש"י דשבת קבוע וקיימא ולפ"ז בשאר שבת אינו זר רק מחמת יוה"כ ושוב לא חל זרות על הבערה דאיסור הבערה קודם מצד שבת ודו"ק היטב: והנה קשה לי טובא בהא דפריך הש"ס מאי אריא זר אפילו כה"ד נמי ומשני שזר אצלו ומאי קושיא דהא אבנט של כה"ד היה של כלאים וא"כ ממנ"פ אם היה מחוסר בגדים היה חייב בשביל מחוסר בגדים ואם הלך עם בגדיו היה עובר על כלאים דלא הותרו רק בשעת עבודה ובשלמא זר לא שייך מחוסר בגדים כמ"ש התוס' בקידושין דף ל"ו בתירוצם השני וכ"כ הרמב"ם פ"ט מביאת מקדש הלכה י"א דזר אינו עובר משום מחוסר בגדים כמ"ש הכ"מ דלא נצטוה ע"ז אבל כה"ד דנצטוה שלא להיות מחוסר בגדים אם עבר וחסר פשיטא דחייב והיא קושיא גדולה וצ"ל כיון דעבודות המיוחדות ליוה"כ היו בבגדי לבן שלא היה בהן רק פשתן לבד וכיון דמוקי בפרו של כה"ג דהיו מעבודות מיוחדות יש לומר דלבש בגדי לבן ואף דהוא כה"ד זה באמת זר אצלו וחייב משום זרות ולא משום בגדי כהונה של כלאים ולא חיסר כלל. ובזה מיושב היטב קושית הגאון מוהר"ר ד"ב הנ"ל דלוקמא בכה"ד ואיסור הבערה קודם וזרות חל על הבערה דהוא חמור על קל ולא נצטרך לאוקמא בפרו של כה"ג דאהרן וחקה כתיב. ולפמ"ש אתי שפיר דבכה"ד בשאר עבודות דהיה לבוש בגדי זהב שוב הי' בו כלאים והי' אסור לכה"ד או משום כלאים או משום מחוסר בגדים כמ"ש: ובזה מיושב ע"ד הפלפול מה שהקשה הגאון מוהר"ד שם לרב דס"ל שחיטת פרו בזר כשרה א"כ לר"א בר"י דלא רצה לאוקמא לקוברו בין רשעים א"כ יקשה זר ששימש במאי ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הוה מצי לאוקמא בהדיוט וחל זרות על הבערה ורק דאסור משום כלאים דשלא בשעת עבודה אסור והנה בזה מחולק הרמב"ם והראב"ד בפ"ח מכלי המקדש אי אמרינן מיגו דאשתרי אשתרי והנה רב ס"ל בקידושין דף כ"א דאמרינן מגו דאשתרי אשתרי וא"כ לרב לשיטתו שוב ל"ק דמשכחת לה בכה"ד וכמ"ש דהוא ס"ל דלא שייך איסור כלאים להדיוט דלא גרע משלא בשעת עבודה דאמרינן מגו דאשתרי אשתרי ודו"ק היטב כי חריף הוא אף שלפמ"ש הרשב"א בקידושין שם יש לחלק בין הך דאשתרי אשתרי דכלאים לכהן ביפ"ת ודו"ק. עוד קשה לי טובא לפמ"ש רבינו בפ"ב מביאת מקדש דבין כה"ג בין כה"ד אם בא לקדש שלא לעבודה אף שאינו בקדש הקדשים לוקה וא"כ למה לא יחשוב גם לאו זה ובשלמא זר אפשר דאינו עובר גם ע"ז כיון דאינו בר עבודה כמו לענין מחוסר בגדים אבל כה"ד ודאי קשה וצ"ע. והנה הגאון מוהר"ד הקשה לשיטת הרמב"ם דבע"מ עובר בשתים בשימש במזבח א"כ לחשוב תלתא ובאמת לשיטת הרמב"ן דרק מכ"ב אמה שבין אולם למזבח הוא דעובר וכמו שהאריך המלמ"ל פ"ו מביאת מקדש ה"א ל"ק וגם לשיטת הרמב"ם יש ליישב ודו"ק. ובפשיטות יש לומר דלק"מ דל"מ למה דמוקי פלוגתייהו באיסור כולל וא"כ מגו דאסור באכילה אסור בעבודה וא"כ זהו דוקא לענין שילקה על לאו דעבודה אבל שילקה שתים דאז לא שייך כולל וא"כ אז לא חל עליו איסור טומאה וע"ז לא שייך כולל וא"כ ע"ז הלאו א"א למלקי משום בע"מ דא"כ לא שייך שוב הלאו של טומאה והרי באמת כשהותרה טומאה במקדש הותר לכל ורק לבע"מ לא הותר וא"כ אם נימא דילקה משום בע"מ שוב לא יוכל לחול עליו איסור טומאה אז וא"כ שוב אז הותר איסור טומאה דהא רק מצד בע"מ לא הותר ואז לא מצי חל איסור טומאה ואח"כ כשחל איסור טומאה בכולל שוב לא לקי על בע"מ דהא באמת טומאה רק משום דלבע"מ לא הותר וא"כ איך מצי איסור טומאה לחול בכולל דהא אי לאו בע"מ לא חל כלל איסור טומאה וא"כ שפיר לוקה על בע"מ כשלא חל איסור טומאה ואז כשחל איסור טומאה דהיינו בשעת עבודה אז לא חל איסור בע"מ דלא שייך כולל דעיקר הכולל בא ע"י שאסור בע"מ בעבודה וממנ"פ לא לקי אלא שתים ולמה דמוקי באיסור בת אחת א"כ ל"מ לתירוץ השני דמיירי כשחתך אצבעו בסכין ונטמא דאז אפשר דלא חל איסור בע"מ רק בשעת עבודה בעת שחתך אצבעו בסכין וגם לתירוץ הראשון דאייתי שתי שערות ג"כ לק"מ דהא יש לומר דס"ל לתירוץ הראשון דצריך מעל"ע דשעות וכבר נחלקו בזה הפוסקים ועמלמ"ל פ"ג מאישות וא"כ יש לומר דבעת ההקרבה הוא דמשלם השתי שערות דגדלות דאז התחיל להתגדל ובזה נחלקו השני תירוצים דהש"ס וא"כ לק"מ ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד והבן בדברים: