שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ו (ט״ז)

והנה במ"ש ביבמות שם בשלמא זר מעיקרא שרי במלאכה ואסור בעבודה אתיא שבת מגו דקא מתסר במלאכה מתסר נמי לעבודה ופירש"י דלא שייך מוסיף דבעי שיהיה נתוסף איסור על החתיכה דהיינו עבודה ודוקא אם היה שייך שהשבת מוסיף איסור על הכהנים אבל זה ל"ש דהא לגבי כהנים שבת לא מתסרא וקשה לי טובא למה לא נימא מגו דמוסיף איסור בעבודה לגבי קרבן יחיד גם לגבי ק"צ מקרי מוסיף ובשבת לא קרב קרבן יחיד (שוב ראיתי דזה אינו נקרא מוסיף רק שעל אותה עבודה הי' ניתוסף איסור וכאן לא שייך זאת ודוק) הן אמת שיש להסתפק אי חייב כלל בקרבן יחיד ששחט בשבת דהא אם זרק הורצה ועיין תוס' חולין דף מ"ם ע"א ד"ה חייב ואף דאני הקשיתי על דבריהם ממשנה מפורשת בכריתות דף חי"ת אבל עכ"פ גוף הדין נכון. ולכאורה הבאתי ראיה דאל"כ מה פריך זר ששימש בשבת במאי לימא בקרבן יחיד שאינו דוחה שבת וחייב על השחיטה וע"כ דאינו חייב על השחיטה. ומיהו יש לדחות דבאמת כל הטעם דנחלקו ב"ק ור"ח הוא משום דבמקדש הותרה והרי קרבן יחיד לא הותרה במקדש כלל. אך זה אינו דהרי באמת לפי מה דמפרש דפליגי באיסור כולל ובבת אחת שוב אי אפשר לומר טעמם של ב"ק ור"ח בשביל זה רק דהתחילו לדון כן וכמ"ש הרשב"א בחידושיו וא"כ שוב מצי לאוקמא בקרבן יחיד וע"כ דאינו חייב. ומיהו יש לומר דלא שייך משום זרות גבי קרבן יחיד כיון דגם הכהן פסול לזה דבשלמא בעבודה דכשרה בכה"ג אף דכה"ד פסול אבל מכל מקום יפול בזה שם זרות לגבי זה אבל זה זר וכהן שווים וז"ב וא"כ אין ראיה מזה ודו"ק היטב: והנה מה שהקשיתי לעיל דלתחייב משום צובע וכתבתי דאף דכאן לא שייך צובע דלא ניחא ליה לזבוני מיניה בשרא מכל מקום למ"ד מלאכה שאצל"ג חייב למה לא חייב.