שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ו (י׳)

והנה נסתפקתי בחצי שיעור ואיסור אחר חל עליו כיון דאינו מפורש בתורה וכמ"ש התוס' בשבועות דף כ"ג לחד תירוצא דעל חצי שיעור חל השבועה כיון דאינו מפורש בתורה וא"כ ה"ה לענין איסור חל על איסור וא"כ עד"מ באם אכל חצי זית נבילה שהוא גה"נ וכדומה באופן שאיסור השני לא מצי לחול כ"א בשביל שהוא חצי שיעור היאך הדין אם אכל השיעור כדי אכילת פרס מאותו איסור עוד חצי שיעור נבלה שאינו ג"ה איזה איסור חל עליו ללקות על ידו אם איסור ג"ה שהרי הח"ש נבילה שאכל אח"כ אינו מצטרף שעל הראשון לא חל איסור נבילה שלא היה רק חצי שיעור וחל איסור גיד וכדומה עליו ונפקע איסור נבילה או דלמא דבאמת איסור נבילה קדים והיו לו חלות שהרי באמת ח"ש אסור רק לענין שיהיה מצי איסור אחר לחול עליו אמרינן כיון דאינו רק חצי שיעור האיסור האחר חל עליו אבל כל שבשעור כדי אכילת פרס נצטרף עליו עוד חצי שיעור כבר נתעורר האיסור הנבלה לקדמותו ורק איסור נבלה חל ולא איסור גיד שאינו רק חצי שיעור שאותו גיד שהיה נבלה לא חל איסור גיד דהא האיסור נבלה חזר לקדמותו. ולפענ"ד דעת תורה ודעת נוטה שהאיסור נבלה חזר לקדמותו שהרי באמת יש לומר מצא מין את מינו וניעור שהרי באמת נחלקו הקדמונים אי אמרינן באיסור שבטל וניתוסף עליו אי אמרינן מצא את מינו ונוסף עליו כמבואר ביו"ד סי' צ"ט ועיין פר"ח ביאור כל השיטות וא"כ זה דוקא כל שכבר נתבטל אבל שם שבאמת היה האיסור רק שאינו מפורש בתורה ומצי לחול עליו האיסור האחר אבל אח"כ כשנתעורר האיסור נבלה אח"כ חזר האיסור הראשון לקדמותו ועיין זבחים דף ל"א חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן הפגול ועיין רש"י שם. ולפענ"ד משם ראיה ברורה דבכה"ג נתעורר הראשון לקדמותו. ואם חומה היא נלפענ"ד בזה ליישב הא דאמרו המבשל חלב בחלב דנחלקו ר"א ור"א אי לוקה והקשו המפרשים דהא קי"ל חצי זית חלב מצי איסור בשר בחלב לחול והוא קושיא גדולה ולפמ"ש א"ש דהנה התוס' כתבו במ"ק דף ד' דכשמתרין על איסור צריך לברר לו על איזה לאו לוקה ע"ש והרבה הארכתי בזה בתשובה והבאתי דברי התוס' בזבחים דף ע"ח גבי פיגול נותר וטמא שהשיגו על רש"י ובאמת דברי רש"י נכונים דהוה התראת ספק דלא נודע על איזה לאו עובר אם על פיגול או על נותר וטמא ולפ"ז כאן דאם אוכל חצי זית חלב וחצי זית בשר ג"כ הוה התראת ספק דשמא יאכל בשיעור כא"פ עוד חצי שיעור חלב ויהיה לוקה משום חלב ושמא לא יאכל ויהיה לוקה משום בב"ח ולכך אינו לוקה כלל דהו"ל התראת ספק וא"ל דמעמידין אותו על חזקתו שלא יאכל עוד דזה אינו דאדרבא אם יאכל עוד חצי שיעור חלב לא יעבור על בב"ח דהאיסור בב"ח אינו חל על חלב וגם לא יעבור על הבישול בב"ח ואם יהיה משום בב"ח יעבור על הבישול ועל האכילה. ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמרו שם כיון דעל אכילה לא לקי על הבישול נמי לא לקי והקשו בתוס' אמאי לא נימא איפכא כיון דלקי על הבישול ללקי נמי על אכילה וכוונתם דכל דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דעל הבישול לוקה ועל האכילה נמי א"כ באוכל חצי שיעור יהיו קולא עי"ז דשם יהיה התראת ספק ודו"ק ומיהו בלא"ה אינו קושיא דכל דהוה ספק עכ"פ ספק מלקות להקל. והנה גוף הקושיא מצאתי בכרו"פ סי' פ"ז ס"ק י"ג ע"ש. והנה לכאורה רציתי לומר דבחלב אין איסור חל על איסור אף בחצי שיעור דהנה הרשב"ם ביאר והובא בש"ך יו"ד סי' רל"ח דלכך חל שבועה על ח"ש דח"ש גרע מדברי סופרים שאינו מפורש בתורה רק מרבויא דכל חלב וכפי הנראה חשב דכיון דאתיא מרבויא אינו רק מדרש סופרים ובאמת זה אינו רק שיטת הרמב"ם בספר המצות והרמב"ן חולק בזה וכל הפוסקים מסכימים להרמב"ן ואף הרמב"ם ג"כ אין כוונתו לענין הדין דפשיטא דדין תורה יש עליו לכל דבר רק לענין חשבון המצות חשוב כמצוה דרבנן כמ"ש התשב"ץ והמג"א שם ועיין ה"ה וכ"מ פ"א מאישו' וא"כ למה (לא) יחול השבועה הן אמת דשיטת הר"ן דכ"ד שאינו מפורש בתורה השבוע' חל עליו אבל לפענ"ד עיקר הסברא דחצי שיעור באמת הוא רק מסברא דחזי לאצטרופי וכתבו התוס' ביומא דף פ"ח דא"כ למה לי קרא דכל חלב וכתבו דבאמת לולא הסברא היינו אומרים דכל חלב הוא רק אסמכתא בעלמא ורק ע"י הסברא אמרינן דכל חלב הוא דרשה גמורה ולפ"ז כיון דזה אינו רק מצד הסברא לא חשוב מפורש בתורה ולפ"ז נראה לי דזה בכל איסורים דלא גלי קרא אבל בחלב דגלי קרא דכל חלב אין איסור חל על חצי שיעור ועיין אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ו כנלפענ"ד דבר חדש. עוד רציתי לומר לפי מה דאמרו בחולין דף ק"כ בהמחה חלב וגמעו דחייב ופריך והא אכילה כתיב ביה ומשני דכתיב נפש לרבות השותה ולפ"ז בב"ח דאינו חייב רק דרך בישול א"כ נמחה החלב ונתבשל וא"כ אינו דרך אכילה וא"כ בשלמא לענין איסור חלב רבתה תורה דיהיה חייב מקרא דנפש אבל לענין איסור בב"ח פשיטא דבעינן שיאכל הבשר וה"ה החלב דאכילה כתיב ביה ואינו חייב בשותה אך זה אינו דהא בב"ח חייב אף שלא כדרך אכילה דכתיב בלשון בישול וכדאמרו בפסחים דף כ"ה. אך נראה כיון דעכ"פ דרך בישול בעינן וכדאמרו בחולין דף ק"ח דבעינן טעם משום דדרך בישול בעינן וא"כ כיון שעיקר חלב אינו עומד להיות משקה ואיך אפשר לומר דאיסור בב"ח חל על חלב דהיינו תרבא דהא ע"י הבישול אינו דרך אכילתו וניהו דבב"ח אף שלא כדרך אכילתו חייב היינו דהתורה לא הקפידה בדבר שראוי בדרך אכילה אף שאכלו שלא כדרך אכילתו לוקה אבל לומר דלא יהיה חייב רק שלא כדרך אכילתו זה אי אפשר וכמ"ש ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד הסברא דאמרו כיון דעל אכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי והקשו בתוס' נימא איפכא כדאמרו בלישנא בתרא. ולפמ"ש יש לומר דסברת הל"ק דבאמת בחלב כיון דע"י הבישול אינו כדרך אכילתו ופטור על האכילה ומטעם דדרך בישול בעינן פשיטא דלא נחייב אבישול במקום שפטור על האכילה וכדאמרו דלהכי אפקה רחמנא בלשון בישול וא"ל דנימא להיפך דלתחייב גם אכילה דזה אינו דהא באמת הוה שלכד"א ורק בחלב גלי קרא דהשותה נמי חייב מקרא דנפש אבל מה"ת להיות גם בב"ח נוהג בו ואף דבב"ח חייב אף שלא כדרך אכילתו היינו משום דלא כתיב אכילה אבל עכ"פ דרך בישול בעינן שיהיו בנו"ט ומה"ת להיות איסור חל על איסור בזה ודו"ק היטב. אמנם כ"ז הוא לענין חלב דהיינו תרבא אבל לפ"ז עכ"פ מהראוי לחול איסור בב"ח על נבילה וכדומה דבזה לא שייך הנך תירוצים וע"כ מחוורתא כמ"ש למעלה. מיהו בגוף הדין נראה לפענ"ד דניהו דשבועה חל על חצי שיעור היינו משום דשבועה היא עשה ול"ת גמור ומהראוי שיחול על חצי שיעור שעכ"פ אינו מפורש בתורה אבל לענין איסור חל על איסור כל שהתורה אסרתו היאך יחול האיסור האחר כיון שהדבר כבר נאסר עליו וא"ל דזה חמורה לו דהא איסור לאו אינו חל על עשה כמ"ש התוס' בשבועות שם ורק בשבועה מצי לחול דעכ"פ מושבע ועומד לא מקרי אבל לא לחול איסור על איסור כנפענ"ד: