שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ו

בסוגיא דא"א חע"א ביבמות דף ל"ב. הנה זה יצא ראשונה מה שהקשיתי בראשית ההשקפה בהא דתנו בר קפרא ור"ח בזר ששימש בשבת אי חייב שתים וכן בבעל מום ששימש בטומאה דבר קפרא אמר טומאה לכל נאסרה כשהותרה במקדש הותרה ואין כאן אלא משום בע"מ. והקשיתי דבשלמא לענין זר ששימש בשבת שפיר שייך לומר דבמקדש הותרה דהרי לענין עבודת המקדש הותרה שבת אבל לענין טומאה דאינו רק דחויה בלבד וכן אמרו מפורש ביומא דף מ"ו ע"ב שבת דהותרה היא בציבור וכו' טומאה דדחויה היא בציבור וכו' וא"כ בשלמא בשבת יש לומר דהותרה לכל במקדש משא"כ בטומאה דאינו רק דחויה בלבד וכ"ת דבר קפרא ס"ל טומאה הותרה בציבור דאכתי קשה דא"כ לר"ש דס"ל טומאה דחויה היא בציבור כדאמרו ביומא דף ז' ע"ב יודה בר קפרא דמחייב שתים והרי בר קפרא ור"ח פליגו אליבא דר' שמעון וגם בש"ס מקשה שם מהא דפליג ר"ש בזרות ובע"מ ואם איתא הא בבעל מום מהראוי לר"ש בעצמו לומר דחייב שתים וא"ל דמכל מקום כיון דר"ש לית ליה כולל א"כ לכך ר"ש פוטר דאיסור בע"מ (קדים) דא"כ למה נ"מ ר"ח וב"ק אמרו הטעמים דמהראוי לחייב שתים או אחת ות"ל דכולל הוא וע"כ דכל שהיה מהראוי לחול שתים הי' מתחייב מצד זרות ושבת או מום וטומאה שתים דבאו בבת אחת וא"כ קשה טובא והיא קושיא גדולה. והנראה לי בזה דהנה בחידושי הקשיתי קושיא גדולה בהא דפריך הש"ס זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשירה וקשה לי טובא דהנה בהא דנחלקו הב"י והרמ"א אם בשבת מותר למול שני מוהלים ודעת הב"י דלא ימול רק אחד והרמ"א בד"מ ובשו"ת רמ"א סי' ע"ו כ' דמותר למול שתי מוהלים והביא ראיה מקרבנות הציבור דדוחה שבת ולא מצינו שלא יהיה ע"י כהנים רבים וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת והשאגת ארי' בתשובותיו סי' נ"ט דחה זאת דשאני קרבן דאין שבות במקדש ע"ש וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת די"ל דמילה אינו רק דחויה משא"כ ק"צ בשבת דהותרה ואף דבשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ח האריך דגם מילה הותרה באמת מדברי הרמב"ם פ"ב ממילה נראה דאינו רק דחויה וכמו בפקוח נפש דאינו רק דחויה ע"ש שהאריך בזה ולפ"ז נראה לי ברור דאף דנימא דק"ץ מותר בשבת בהרבה כהנים אף לחלל שבת באיסור תורה היינו דוקא כהנים שלהם הותרה להקריב וא"כ כ"א יכול לומר מה אכפת לי במה שחברי עושה אני רוצה לעשות מצות הבורא ולי הותרה וכן לחברי (וכן אמרו במנחות דף ס"ד דאם רצו עשרה בני אדם והביאו לו גרוגרת וכו' ע"ש היטב) אבל לזר דלא הותר רק השחיטה וע"כ יהי' מוכרח הכהן לחלל שבת בהבערה ובהקטרה וכדומה פשיטא דאסור לזר לשחוט בשבת וא"כ מה פריך הש"ס שחיטה בזר כשרה וניהו דבזר כשרה היינו בחול אבל לא בשבת והוא קושיא נפלאה לפענ"ד. אמנם נראה דא"כ צריך להבין מה דאמר ב"ק שבת נאסרה לכל כשהותרה במקדש הותרה והא גם במקדש לא הותר לזר וא"כ מהראוי להתחייב שתים. אמנם נראה דבזה באמת נחלקו ר"ח וב"ק דר"ח ס"ל דכל דלזר לא הותר שוב אסור משום שבת מלבד איסור זר וב"ק ס"ל כיון דעכ"פ אי לא הי' זר הותר לו במקדש וא"כ אין כאן מונע רק איסור זרות וא"כ אינו חייב משום זר. ויתכן להעמיק הדברים דתלוי במחלוקת התוס' עם הרמב"ם אי ס"ל אהדרי' לאיסורא קמא דאם נימא כשיטת התוס' בביצה י"ב ובבכורות דף ט"ו ובחולין בסוגיא דזרוע בשלה דלא אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא וא"כ אינו אסור רק משום זרות משא"כ להרמב"ם דס"ל דאהדריה לאיסורא קמא ועיין במל"מ הלכות מעילה פ"ב ובדרך הקדש שהאריך בזה וגם אני הארכתי בזה בחידושי וא"כ לר"ח ס"ל דאהדרי' לאיסורא קמא ובר קפרא ס"ל דלא אהדרי' לאיסורא קמא וא"כ אינו רק משום זרות בלבד ומעתה שפיר פריך הש"ס לבר קפרא דלא שייך בשחיטה משום זרות דשחיטה בזר כשרה דא"ל דלא ניתן לחלל שבת כיון שהוא זר דזה אינו דעכ"פ משום שבת ליכא דהותר במקדש ואין כאן רק משום זרות בלבד וכיון דשחיטה בזר כשרה שוב הותר וגם זר מותר בשחיטה בשבת וז"ב. ומעתה מיושב הקושיא הנ"ל דלכך לבר קפרא טמא ובע"מ דומה לשבת וזר דבאמת גם לזר לא הותר בשבת רק דאי לא הי' זר הי' מותר עבודה במקדש וא"כ ניהו דטומאה דחויה אבל עכ"פ נדחה האיסור שבת ואין כאן רק משום בע"מ בלבד ודו"ק היטב: