והנה במ"ש הרמב"ן בבעה"ת שער מ"ג אות וא"ו דאם מכר ונתן מה שעתיד לקנות ושעבד נכסיו וקיבל אחריות על כך להעמידו בידו חייב להעמידה בידו ואם לאו גובה מנכסיו מדין אחריות ולא שייך מנה אין כאן משכון אין כאן שיכול אדם שיחייב עצמו באחריות והגד"ת הקשה דכל שלא חל המכר והמתנה גם השעבוד לא חל ובש"ך סימן סמ"ך ס"ק כ"א כתב דהחיוב חל על גופו שחייב להעמידה בידו ותמה בנוב"י הוא וחתנו הגאון ז"ל דא"כ למה לי קבלת אחריות בלא"ה חל על גופו ולפענ"ד הדברים פשוטים דבאמת מה דמנה אין כאן משכון אין כאן לשיטת הרא"ש ודעימי' דכל דהחיוב גוף אין כאן מה מועיל שעבוד נכסים דהן רק מתורת ערב דנכסי אינש אינון ערבין ביה ולפ"ז כל ששעבד גופו שוב חל דהגוף בעולם רק דשעבוד גוף בלי שעבוד נכסי אינו כלום ואף אם מתחייב במנה כל שאינו מקבל אחריות הו"ל קנין דברים כמ"ש המהרי"ט בחלק חו"מ סי' פ"א הובא בקצה"ח סי' ר"ג ע"ש בירור הדברים ולכך בעי קבלת אחריות דאז הוה שעבוד הגוף ואחריות על נכסיו ועי"ז חל הקנין אף לדבר שלבל"ע וז"ב בכוונת הרמב"ן אבל מכל מקום דברי הבעה"ת אינן מיושבים שהוא כתב לעיל מיניה דאף שקבל אחריות אמרינן מנה אין כאן משכון אין כאן וכמ"ש בגד"ת לתמוה על בעה"ת ועל הב"י שהביא דברי הטור סי' סמ"ך וכתב ע"ז שהם ברורים ואח"כ הביא דברי הבעה"ת בשם הרמב"ן והן סותרין לדברי הטור ובעה"ת עצמו ולפענ"ד הדבר פשוט דתלוי במה שנחלקו בביאור מנה אין כאן משכון אין כאן שהרא"ש פירש כמ"ש בשמו דכל שלא חל על גוף לא חל על נכסי מתורת ערב והרמב"ן פירש דכיון דמנה אגיד גביה ולא יצא מרשותו לא קנה בכסף ולכך גם שעבוד ל"מ דמכל מקום מנה אגיד גביה ולפ"ז זה שייך כשרוצה לקנות או לקדש בכסף דבעינן שלא יהיה אגיד גביה אבל במכר ומתנה לענין שיקנה הדבר על ידו הכסף בזה לא שייך מנה אין כאן ולכך הרמב"ן לשיטתו כתב דמועיל במכר ומתנה כל שקיבל אחריות ולא שייך מנה אין כאן דמכל מקום המוכר או הנותן שעבד נכסיו וקיבל אחריות להעמידו בידו ולא שייך מנה אגיד גביה דל"צ לזה כסף והרי יכול לחייב עצמו אף שהמנה עדן בידו וז"ב לפענ"ד ולכך הבעה"ת ומכ"ש הטור דאזיל בשיטת הרא"ש לא חשו לדברי הרמב"ן אלו שהרי לשטתם כל שלא נתחייב במנה לא שייך שעבוד כלל ודו"ק ועיין בבעה"ת שערי ס"ד:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ד (כ״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
