שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ד (ב׳)

ובזה נראה לפענ"ד הא דכתב הרמב"ם דהמחייב בדבר שאינו קצוב לא נתחייב ומפני מה אמרו הפוסק לזון את בת אשתו דחייב דהו"ל כשטרי פסיקתא והוה כדברים הנקנים באמירה והקשו כלם הא כל כח שטרי פסיקתא הוא דוקא לב"ח וא"כ לענין משועבדים במה מועיל אף שהקנה מידו הא למשועבדים ל"מ קנין דהו"ל דבר שאינו קצוב ולפמ"ש אתי שפיר דהנה באמת בשכירות אף בדבר שאינו קצוב מועיל כמ"ש הקצה"ח סי' סמ"ך וא"כ באמת יש כאן משום שכר פעולה רק דלא שייך שכר פעולה דלא נתחייב בשביל שעשה שירות ואיזה טובה לחברו רק שעשה טובת לעצמו ולפ"ז לענין משועבדים דחזינן דחיבת חיתון אינו מועיל לענין משועבדים וא"כ כל ההתחייבות הוא משום שרצה לחייב עצמו בעד הנישואין והו"ל כשכר פעולה דמועיל אף בדבר שאינו קצוב וכעין מ"ש בטעמו של הבעל העיטור ואף להפוסקים דחולקים על בעל העיטור מ"מ נראה לפענ"ד דלפמ"ש בתירוץ השני דלכך לא שייך שכר פעולה דנ"מ במתחייב לתת לבתו אף שלא נגמר הפעול' ולפ"ז שם בפסק ליתן לבת אשתו דנגמר הפעולה ונשא אותה שייך שכר פעולה ובזה הו"ל כדברים הנקנים באמיר' דכל שנקנ' באמיר' אף בדבר שאינו קצוב מועיל וכמ"ש וז"ש הרמב"ם מפני שהתנה כן בעת הנשואין הו"ל כדברים הנקנים באמיר' והיינו שמועיל אף בדבר שאינו קצוב ודו"ק היטב ויש להאריך בזה בסוגיא ואכ"מ. מיהו לפמ"ש יקשה דא"כ בנישואין שנים דלא שייך חיבת חיתון ושוב יתחייב משום שכר פעולה. מיהו בגוף הקושיא נראה לפענ"ד דלא שייך שכר פעולה רק לפי מה שקוצבין שכר פעולה אבל יותר ממה ששוה השכירות אין מגיע לו בשביל שכר פעולה וזה לא נקנה באמיר' בעלמא דזה הוה כאסמכתא ולזה צריך חיבת חיתון כנלפענ"ד וראיתי במקנה בק"א סוף סי' נ"א שנסתפק בהא דמבואר דכל מה שפוסקין לחתן ולכלה א"צ לכנוס עד שיתנו לו וכתב הש"ג והוא שיכנוס מיד ומשמע שא"י לתבעו קודם כניסה לחופה וע"ז נסתפק אם טען האב שפרע קודם אי מקרי תוך זמנו שא"נ לומר פרעתי ולפענ"ד נראה דבזה לא שייך זאת דהא זה נותן מדעתו וחפצו שחפץ ליתן לבנו ולא שייך לומר הלואי שיפרע בזמנו מיהו תלוי במנהג שדרך בני אדם לתת זאת ביד שליש וכדומה וא"נ לטעון נתתי לו וצ"ע.