שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ג (י״א)

והנה ראיתי בהפלאה שכתב ליישב הך דיצא עלי' ש"ר בילדותה דהכוונה דהיינו דפיתוי קטנה אונס הוא ולכך אינה מופקרת בגדלותה ע"ש שמפרש דזה כוונת הרמב"ם דלכך אמרו בילדותה דאל"כ היתה בחזקת מופקרת ורק דבילדותה אינה בחזקת מופקרת משום דפתוי קטנה אונס הוא ודבריו תמוהים דהרי הרמב"ם פסק דפתוי קטנה אינו אונס ודוחק לומר דמיירי בילדותה ממש דהיתה בת מיאון דא"כ היה לו לבאר. אמנם נראה דהנה דו"ז הגאון בישועות יעקב סי' קע"ח כ' בביאור דברי הרמב"ם דדוקא היכא שהיא זינתה דהיינו שהיא היתה המתחלת לתבוע לזנות בזה שייך דיש לה רצון לקטנה אבל כל היכא שהתחיל הבועל לפתותה והיא נתפתית כן דרך הקטנים שאין להם דעת שלימה להיות נפתים למה שאחרים מסיתים אותם ובזה אין לה רצון ומקרי אונס ע"ש שהרבה ציצים ופרחים לזה והדברים ברורים. ולפ"ז מיושב היטב הסוגיא דבתחלה דאמר דנפק עלה קלא דזינתה שפיר פריך והאמר רבא יצא עליה שם מזנה אין חוששין לה והיינו כיון דיש לתלות דפריצותא בעלמא היא דעבדא א"כ ניהו דלענין ממון חיישינן שמא זינתה אבל עכ"פ הרי פיתוי קטנה אונס הוא דעוד לא ניכר אם היא התחילה לזנות או שהבועל פיתה אותה ואמאי אין לה קנס דהרי כל טעמו של הרמב"ם הוא משום דהכינה עצמה לזנות והרי פיתוי קטנה אונס ולא שייך שהכינה עצמה וע"ז משני דאתי בי תרי ואמרו לדידהו תבעתינהו באיסורא וא"כ הוה רצון גמור ומיושב היטב כל הקושיות שהקשיתי דעכ"פ טעמו של הרמב"ם ליתא. ובזה מיושב קושית הר"ן שהקשה בהא דאמרו בשלמא התם משום דשכיחי פריצים והא הטעם הוא משום דהכינה עצמה לזנות ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דראינו שהיא התחילה בזנות אבל כל דל"ש פריצי א"כ הא הם אמרו דלא שמעו לה ועל אחרים מה"ת לחוש שהיא התחילה דלמא הבועלים התחילו בה ולזה אמר דשכיחי פריצי' והיינו כל שהיא התחילה לתבוע בודאי זינו עמ' אבל לחוש שמא התחילו עמה באמת יש חזקת כשרות גם להבועלים ואף דבעולם יש פריצים מה"ת לומר ולתלות במיעוט עולם הא רובא דעלמא אינם בחזקת מזנים וע"ז אמר זה אם היא לא התחילה אבל כל דהתחילה היא שכיחי פריצים שיתפתו לדבריה ובכה"ג לא שייך להעמיד בחזקת כשרות דיצרם תקפם וכעין דאמר רבא גבי תחלתו באונס דיצרו תקפו וה"ה להיפך ודו"ק היטב כי אף שהוא ע"ד הפלפול מ"מ הקב"ה חדי בפלפולא דאורייתא: