שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ג (י׳)

והנה בשנת תרט"ז א' נח אמרתי לבאר כאן מה שמצאתי בספר זקני הגאון הנשר הגדול מוהר"ל מפראג ז"ל בנתיבות עולם נתיב הלשון פ"ט היות כי כל דבריו כגחלי אש במה שהוציאו בני בליעל שם פסול של גנאי ובוז משפחות וקראו אותם נאדלי"ר. וע"ז האריך ונבוא על סדר דבריו אחת לאחת ראש דבריו הי' בהא דאמרו בגיטין דף פ"ט דקול שיצא שהיא ממזרת אין חוששין לה וע"ז הביא הך דאמרו בקידושין דף ע"ו דאם קרא עליו ערעור צריך לבדוק אחריה וגם אמרו שם משנתינו בשקרא עליו ערעור. ופירש"י שקראו עליו שני עדים שמץ פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול הרי דעל קול בעלמא שמעידין צריך לבדוק. והנה טרם אענה אני שוגג דגוף המימרא דממזרת אין חוששין לה לא ראיתי מוזכר בדברי הרמב"ם פי"ז מא"ב ששם מזכיר כל הדברים האמורים שם בגיטין בעולה וארוסה ע"ש בה"כ וכ"א וזאת לא מוזכר וגם בפ"ט מאישות לא הזכיר זאת וגם בדברי הטוש"ע אהע"ז סי' וא"ו לא מצאתי זאת זולת ברי"ף ורא"ש פ' המגרש ששם מוזכר זאת ולא ראיתי כעת למי שיתעורר בזה. אך בכ"ז הדין דין אמת. ומה שהקשה מהר"ל מפראג ז"ל הנה באמת זה ברור דקול לבד ל"מ רק דבעינן שהקול יצא בב"ד ויעידו עדים ששמעו מפי שנים קול זה והוחזק בב"ד וכמבואר בטוש"ע סי' מ"ו ועיין ב"ש ס"ק ה' מ"ש בשם הב"ח שכתב בשם מהר"ל מפראג ז"ל ותמצא שהדברים כנים וגדולה מזו מצינו דאף אם הקול יצא והוחזק בב"ד כל שיש לתלות באיזה טעם למה יצא אין חוששין כדאמר רבא שם יצא שם מזנה בעיר אין חוששין לה מ"ט פריצותא בעלמא היא דחזי לה וכמ"ש הב"ש סי' וא"ו ס"ק למ"ד דלא כב"ח ודרישה ובגליון הש"ע תמהתי על הב"ח והדרישה דלדבריהם דמיירי בלא אתחזיק מה פריך בכתובות דף ל"ו על שטר ריעא מהך דיצא שם מזנה בעיר והא שם מיירי בלא אתחזק בב"ד וכאן מיירי דאתחזיק בב"ד והי' חוששין לה ולכך השטר ריעא וע"כ דגם בהוחזק בב"ד איירי ואפ"ה אין חוששין כל דאיכא לתלות באיזה דבר. איברא דגם בזה איכא למידק דהא יש לומר דהך דיצא ש"ר בילדותה והך דשטר ריעא מיירי באין מקום לתלות הקול אבל במזנה יש לומר דפריצותא בעלמא חזי לה. אמנם נראה דבלא"ה תמוה דמה מדמה ממונא לאיסורא הא שאני ממונא דחזקת ממון אלים ואין מוציאין ממון משא"כ לענין איסורא תולין בפריצות בעלמא ובאמת גם מה דלמד ר"פ שטר ריעא מזה תמוה לפענ"ד לפמ"ש התוס' בחולין דף צ"ו דשטר לא נקרא מוציא דהא כעת אין אנו מוציאין וגם המהרי"ט באהע"ז סי' ט' נשתמש בזה דמש"ה בשטר אמרינן מיגו להוציא דכעת אינו מוציא א"כ מה ראי' מקנס ופתוי לזה והיא קושיא גדולה ובלא"ה אני תמה דבאמת האריך המלמ"ל פי"א מאישות בשם הקדמונים דלכאורה כל אונס הו"ל מודה בקנס דיכול לומר שמצא אותה בעולה ורק משום דנודע לנו שבעל אותה וא"א לומר שהיתה בעולה לא מקרי מודה בקנס כיון דגוף המעשה נודע וכעין שכתב המהרש"א בריש הפרה ובסוגיא דשור שהי' רודף ע"ש ולפ"ז זהו כשלא יצא עליו קול שהיתה מזנה אבל כל שיצא עליה קול שוב הו"ל מודה בקנס ולכך מהראוי שיפטור מקנס ומה ענין לשטר ריעא וליצא עלי' שם מזנה דאין חוששין והיא קושיא נפלאה. אך נראה דכל הטעם דיצא עליה קול שמזנה אין חוששין לה משום חזקת כשרות ולפ"ז כיון דיש לה חזקת בתולה וחזקת כשרות שייך לומר דנסמוך שני חזקות נגד חזקת ממון ונוציא ממון ג"כ ושפיר מקשה ועכ"פ על הב"ח ל"ק דניהו דאתחזיק בב"ד הא חזקה דהשתא שלא הוחזק בבירור רק ע"פ קול לא עדיף משני חזקת ברורות דהיא בחזקת בתולה וחזקת כשרות ושפיר מקשה על רבא ועכ"פ יהיה איך שיהיה ל"ק קושית מוהר"ל. אך גוף דינו של מוהר"ל אמת הוא דלקלא לא חיישינן כלל ודוק ואין להאריך יותר בדברים פשוטים. שוב ראיתי במלמ"ל שם שביאר בהדיא דיש לה חזקת הגוף וגם רוב דרוב הנישאת בתולות הן ע"ש דזה עדיף מחזקת ממון ולפ"ז ביצא קול דאתרע לה רובא בודאי שוב לא שייך הרוב ואיך נוציא ממון. אך יש לומר דחזקת כשרות מסייע לה וכמ"ש למעלה אבל א"כ כל דברי המלמ"ל באריכות שלו יש לפלפל ולבנות ולסתור בזה וצע"ג.