והנה בשנת תרכ"ג עש"ק חיי ראיתי דברי הכ"מ פ"א מרוצח הי"ג שכתב טעם דאין ב"ד ממיתין משום דלא שייך התראה מאחר שלא נתכוין להרוג רק להציל וכ"כ בבדק הבית בטור חו"מ סי' תכ"ה ע"ש ותמהתי דהא רודף א"צ התראה כדאמר ר"ה וכ"כ רבינו שם ה"ו. הן אמת דבה"ז כתב דאף שלא קיבל עליו התראה ומשמע דצריך התראה ורציתי לומר דניהו דרודף א"צ התראה היינו שא"צ לקבל התראה ולומר ע"מ כן אבל מכל מקום צריך שיתרה בו אבל באמת הטור סי' תכ"ה כתב דא"צ להתרות בו ומצאתי בב"ח ודרישה שם שביארו בהדיא דא"צ התראה כלל. ולפענ"ד אי אפשר לומר כלל בע"א דהרי הש"ס בדף ע"ב אמרו לימא מסייע ליה ואם איתא מה ראי' לר"ה הא שם לא נתבאר רק דא"צ לומר ע"מ כן אני עושה אבל אפשר דצריך התראה וע"כ דאין זה סברא כלל דכל שא"צ לומר ע"מ כן ל"צ התראה כלל ומה דכתב הרמב"ם אף שלא קיבל עליו התראה היינו דלא אמר לו ישראל הוא ועיין בדרישה שם ועכ"פ רודף א"צ התראה כלל וא"כ דברי הכ"מ ובדק הבית צע"ג והנה מה דהקשה הראב"ד מהא דאמרו ניזל אבנר והמלמ"ל כתב דהכוונה לענין גואל הדם וכ"כ הב"ח שם ולפענ"ד ל"ק דניהו דאינו נהרג עליו אבל מ"מ אם עבר והרג שוב גם הוא אינו נהרג עליו ושפיר אמרו ניזל אבנר ודו"ק ועכ"פ דברי הכ"מ צ"ע:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ב (ל״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
