איברא דאכתי צריך ביאור דהא בקדש שלישי טמא ובחולין לא היה נטמא משני וא"כ בא בשביל שהוא קדש ולמה תסגי בקבורה. אמנם נראה כיון דעיקר הא דילפינן שלישי בקדש הוא בשביל דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא והרי שני הוא טמא ולפ"ז א"כ ניהו דלענין הקדש גם זה מקרי טמא אבל עכ"פ כל שנטמא הוה כחולין דמפסיל וזהו דאמרו דבחולין נמי מפסיל והיינו דבחולין השני נקרא פסול אבל עכ"פ כל שנגע הקדש וכבר נטמא שוב הוה כחולין והו"א דתסגי בקבורה וז"ב. ובזה עמדתי על לשון התוס' שהקשו דהא בתרומה נמי בעי שריפה ונילף ק"ו מתרומה והדבר תמוה דהא אף דנימא דתרומה טמאה בשריפה הוא מה"ת ויליף מקדשים אבל כאן דקדשים גופא לא ידענו דבשריפה היאך אפשר למילף מק"ו דתרומה וכבר נתקשה בזה בשעה"מ פי"ט מפהמ"ק ולפמ"ש אתי שפיר דהכי כוונת התוס' דבאמת בקדשים הפסול של הטומאה הוא בשביל שהוא קדש דבחולין לא הי' נטמא אם נגע בשני וא"כ פסולו בשביל שהוא קדש. אמנם כבר כתבתי דכיון דגם בחולין עכ"פ פסול מקרי א"כ ניהו דלא היו יכול לטמא יותר אבל בקדש לענין זה מקרי טמא שוב ע"י שנטמא נעשה כחולין.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״א (י״ג)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.