שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ח (כ״ג)

והנה אף שהוא דבר חריף אבל אינו נכון מכמה טעמים חדא דמ"ש דלפי המסקנא לא מקשינן הכאה לקללה אני רואה דקי"ל מקשינן הכאה לקללה וע"ש ע"ב וכן קי"ל כמבואר שם וברמב"ם וטוש"ע יו"ד סי' רמ"א ס"ד וגם הא משכחת לה כשעשתה תשובה דאף שהולידה ממזר וקשה התשובה כמ"ש בחגיגה דף ט' אבל מ"מ מועיל תשובה. מיהו יש לומר דאם זנתה ברצון צריכה להתגרש ובאונס שוב לא שייך חזקת כשרות ועיין במהרש"א שם. מיהו יש לומר דמיירי שלא הי' שום אדם והיא לא נאמנת לומר טמאה אני לך דחיישינן שמא עיניה נתנת באחר ושפיר עלתה תשובה וגם זה טעות דאם נימא דבעינן אביו ואמו ג"כ ראיה ממקלל דא"ל דאמו משום חזקת צדקת ואנו צריכין לדון על האם וא"כ אכתי דלמא לאו אביו הוא ואולי חזקת צדיקת דידה מועיל גם לאב אף שא"צ לדון על האב מכל מקום אינו נכון מכח מ"ש. אך לפענ"ד אין התחלה לקושיא דממקלל לא שייך למילף דיש לומר דמיירי דקילל בסתם מי שהוא אביו ומקללו בשם וא"כ שפיר חייב אבל במכה ע"כ צריך להכות בגופו של זה ול"מ להכות כל חי וז"ב ופשוט וזה לדעתי מ"ש והוא קללני קללה נמרצת ופירש"י מפורשת ואינו מובן מה שייך קללה מפורשת או סתומה ולפמ"ש יש לומר דאם היה מקלל את ישי אבי דוד או לדוד בן ישי היה קללה סתומה דלמא אינו אביו אבל הוא קלל את דוד בעצמו וא"כ אין שום ספק בזה ועכ"פ ממקלל אביו ואמו ל"ק ובלא"ה נראה דבקללה כיון דחייב לאחר מיתה ומטעם שהנפש מרגשת משא"כ במכה דאין גופו מרגיש ולפ"ז במקלל ניהו דלא אזלינן בתר רוב אבל מ"מ נפשו מרגשת דבאמת עפ"י רוב הוא אביו וחייב אבל במכה כל שאנו מסופקין שמא אינו אביו הרי לא הכה גופו של זה והנה לכאורה קשה לי מה פריך ממכה אביו ואמו והרי אמו בודאי היא וא"כ היאך שייך שעל אמו יתחייב מיתה ועל אביו לא יתחייב וע"כ צריך למיזל בתר רוב ומכ"ש למ"ד דבעינן שניהם וא"כ איך שייך שיפטור לגמרי והרי כבוד אביו חמור מאמו וכיון שעל אמו חייב ע"כ מוכרחין אנו למיזל בתר רוב. אך לפענ"ד נראה דבר חדש דמה דאמרו בנזיר דף מ"ח דאמו ודאי וכן בת"כ לענין טומאה דאמו ודאי לא ודאי ממש דדלמא נתחלף לה הולד באחר והרי אמו אינה נאמנת רק כל שבעה וא"כ גם בתוך שבעה יש לחוש לאחלופי אלא שזה חשש רחוק והוה כמו מיעוטא דמיעוטא ולפי זה להס"ד דלא ידעינן מרוב כלל וה"א דבעינן דבר ברור א"כ גם אמו אינה ודאית בבירור והוה חיישינן אפילו באמו שמא נתחלף רק לאחר דאזלינן בתר רוב ממילא אמו הוה ודאי דלמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן כלל ולכך נקראת ודאית ואביו ספק דרוב אינו רק ספק כמ"ש בשטה מקובצת ב"מ דף ז' משא"כ אמו דהוה ודאי וזה שהביא הש"ס ממכה אביו ואמו דבאמת גם אמו אינה ודאית. והנה במה שהקשו התוס' מחזקת צדקת נראה לפענ"ד דבאמת יש לחוש שמא נתעברה באמבטי וא"כ לא זינתה כלל ומכל מקום אינו אביו אך למעוברת באמבטי לא חיישינן והוה מיעוטא דמיעוטא ועיין מלמ"ל פט"ו מאישות ופי"ז מא"ב אבל להס"ד אף למיעוטא חיישינן דבעינן דבר ברור ודו"ק היטב: