שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ח (י״א)

והנה ביום א' נח תרי"ז הקשה אותי הרב הגדול החריף מוה' יעקב יוטעס ני' בהא דאמרו בחולין דף ד' וליחוש דלמא האי הוא דשחיט שפיר ומשני במסמס לי' מסמוסי וע"ז הקשה אכתי ניחוש דלמא שחט הרוב שפיר וא"כ בטל חד בתרי ולדידן לא בטל דהו"ל דבר שבמנין או ד"ח דלא בטיל אבל הכותי אינו חושש לזה דאינו חושש רק לאיסור תורה וא"כ כל שבטל חד בתרי שוב הוא שפיר אוכלו ואנן לא מצינן לאכלו. ולכאורה דבר מושכל הוא. והשבתי דל"ק דמלבד דאינו ברור דהכותים ידרשו דאחרי רבים להטות קאי על האיסורים דבטל ברוב ובש"ס דילן מסקינן דאף רובא דאיתא קמן אינו רק הל"מ. אמנם אף אם נניח זאת מכל מקום כל שספק לנו אם אולי נשחטו כלם בטוב ועכ"פ רובם נשחטו כהוגן שוב הו"ל רק ספק דרבנן דהא מה"ת חד בתרי בטל וא"ל דהו"ל ספק דרבנן בהתגלגל דגוף הספק הו"ל ספק תורה דז"א דזה אם הי' נודע לנו שיש ספק אבל אנן מספקינן דלמא שחט כהוגן ושוב בודאי ספק דרבנן להקל ודו"ק: ודרך אגב אבאר במה שהוגד לי בשם אבי מורי הרב הגאון ני' שנסתפק באם יש שלשה תרנגולות א' שכבר הוסר נצתן ושנים שלא הוסר ניצתן או להיפך ונודע לאחר שהוסר הנוצה שיש איזה טריפות בתרנגולות אחת מה דינו. ואמר הוא דיש לדמות למה דמבואר באם נחתך רובן דאמרינן דכל מה דנשתנה מקדמותו הוא מן הרוב וכמ"ש הט"ז סי' ק"א ס"ק י"ג וה"ה בזה מה דהוסר הנוצה הוא מן הרוב והאיסור נשאר במה שלא הוסר הנוצה ומותרת. ואני אמרתי דל"ד דשם אינו עומד לחתוך בענין זה שלא יהיה חתיכה הראויה להתכבד אבל הנוצות שהוסרו כל התרנגולות עומדת לכך ואוסרת כלן ומידי דהוה אם היה איזה מהם כבר נתבשלו או נצלו והמקצת נשאר עודנו חי בלי בישול האם נאמר שזה מקרי נשתנה וז"ב לדעתי. והנה הרב מוהר"פ קארפ ני' אמר דלדעתו בלא"ה מותר דכיון דלא נודע האיסור רק לאחר שהוסר הנוצה א"כ הו"ל ספק חתיכה הראויה להתכבד ומותרת ושאני התם דבתחלה קודם שנחתך היה האיסור מבורר והי' חההר"ל משא"כ הכא. ואני אמרתי דשאני כל ספק חהר"ל דיש ספק אם בעצמם החתיכה הלז אי הוה חהר"ל עד"מ קורקבן שנסתפקו אי מקרי חהר"ל אבל כאן דבאמת בעצמותו הוה חהר"ל רק דכ"ז שלא הוסר הנוצה מחוסר מעשה ואינו ראוי להתכבד א"כ כל שהספק שמא הוא האיסור באותן שכבר הוסר הנוצה הרי הוה חהר"ל גמור ודוק.