שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ח (י׳)

ובזה מיושב מה שהקשה עוד על הא דאמרו במנחות שם דמקרא דאשר יעבור ה"א דאקדשה ולבסוף נטרפה אינו פסול וקשה ממנ"פ אם ניכר פשיטא דבע"מ פסול אף דנעשה אח"כ ואם לא ידע מנא ידע ולפמ"ש אתי שפיר דאיצטריך להיכא שנולד ריעותא ואינו טריפה גמור והנה מה שהאריך שם המחבר ליישב דברי הרמב"ם פי"ח ממעה"ק שכתב בהלכה י"א דלאחר ווידוי פטור מכרת אבל קודם ווידוי חייב והראב"ד השיג עליו דגם קודם ווידוי נתמעט מקרא דלד' ובלח"מ ביאר באורך כוונת הראב"ד. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בהא דממעט שם פרה מאהל מועד אף דהיא תמימה מזה הביא רש"י ראיה דאין הטעם בקדשי בה"ב משום דהם בעלי מומים דא"כ פרה דהיא תמימה וא"כ לא הוה משום דמתפיס תמימין לבדק הבית דעובר בעשה. אמנם לפענ"ד נראה דהא כל הטעם דמתפיס תמימים לבה"ב דעובר בעשה וא"י מידי מזבח לעולם מצאתי בחידושי הרשב"א בגיטין דף ל"ט גבי המקדיש עבדו דהוא משום דכיון דתמימין מועטים כדי שלא יפסיד המזבח לכך אמרו שאינו יוצא מידי מזבח ע"ש ועיין תמורה דף ל"ז ולפ"ז יש לומר דלכך עובר בעשה ג"כ דממעט מהמזבח קרבנות ולפ"ז לכך בדה"ב אינו ראוי למזבח דע"כ הן בע"מ ולפ"ז פרה בודאי מעט מן המעט היא ודמיה יקרים שקשה למצוא א"כ שוב להיפך ג"כ אינו ראוי למזבח דהא ממעט מתורת פרה ומי יודע אם ימצא ולפ"ז בשעיר דבעי שיהיה ראוי לשם א"כ לא מקרי ממעט מקרבן דהא גם זה צורך קרבן הוא ואין למעט שעיר כמו דממעט קדשי בדה"ב דשאני קדשי בה"ב דע"כ הוא בע"מ ואינו ראוי למזבח דאם הוא תמים הרי עובר בעשה אבל שעיר דאסור להיות בע"מ א"כ באמת ראוי למזבח וא"ל דא"כ הו"ל מתפיס תמימים לבדה"ב דזה אינו דהא כיון דאין קובע לעזאזל רק עד שיהא ראוי לשם א"כ גם זה צורך השם הוא וא"כ לכך לא נתמעט מלד' רק קדשי בה"ב ולכך קודם הוידוי חייב דעדיין ראוי לווידוי וא"ל כל דהוקבע כבר הגורל והשם כבר נקבע א"כ שוב אינו צורך הקרבן וא"כ הו"ל מתפיס תמימים לבדה"ב דזה אינו דהא באמת הוא תמים ואסור שיהי' בע"מ וא"כ ראוי לבא למזבח ואינו מקרי מתפיס תמימים לבדה"ב כיון דהיה צורך לקרבן שוב ראיתי שגם הצ"ק בזבחים שם דעתו כן דהך מתניתין ס"ל דלד' אינו ממעט רק קדשי בדה"ב ולא שעיר המשתלח רק לאחר ווידוי ע"ש והרמב"ם פסק כן ובעהמ"ח הנ"ל כתב דזה דחוק דהשתא קדשי בה"ב דעכ"פ מקרי קרבן ד' ואפ"ה אמעט מלד' מכ"ש שעיר המשתלח דאינו קרבן ד' כלל ולפמ"ש הדברים ברורים כשמש וכמ"ש ודו"ק היטב: והנה במ"ש למעלה בדברי הרמ"ר בתמורה אמרתי לבאר דברי הגה"א בחולין פגה"נ אות ל"ג שכתב בשם הר"ר יעקב צרפתי כששחט שלשה אווזים ונתנבלה אחד ונתערבה בין השחוטות ולא הוכרה הנבלה וצוה להשליך אחד ואמר אבא מרי כי שגגה גדולה שגג ולפמ"ש אתי שפיר דברי הר"י הצרפתי דכיון דלא הוכר האיסור כ"א בתערובות שוב שייך ברירה. ובזה נכון מה שמסיים שם והרי"ץ הצרפת כתב שהמורה הורה כשורה וקי"ל אין ברירה והדברים סתומים ולפענ"ד שצ"ל דיש ברירה וכפי הנראה שהר"ר יעקב הצרפת כוונו לר"ת ששמו רבינו יעקב הצרפת ורי"ץ הצרפתי הוא הר"י הזקן ז"ל ושפיר כתב דר"י הזקן ס"ל דקי"ל יש ברירה ועיין ר"ן ר"פ השותפין כנלפענ"ד בכוונת הרר"י ודו"ק שוב ראיתי במרדכי ביצה פ"ק אות תרמ"ו שהביא הך מעשה בשם ר"ת והוא ר' יעקב הצרפתי וגם בב"י סי' ק"ב מביא הך מעשה בשם שערי דורא וחפשתי בש"ד ומצאתי בסי' מ"ם שם מוזכר הך שמביא הב"י משמו ובהגהות שם אות ב' מביא הך דר"י הצרפתי אך לבסוף כתב בשם הרב ר' יודא הכהן שהצרפתי לא הורה כשורה דקי"ל אין ברירה ונהניתי עד מאד שכוונתי להלכה שכיון שר"י הכהן פסק דאין ברירה ולכך לא מועיל השלכת אחד ובהגה"א נדפס בטעות וצ"ל שלא הורה כשורה. והנה בהא דמבואר בסי' קכ"ז סוף סעיף א' ביו"ד בהג"ה השני' באחד שאמר לשותפין נתנסך יינכם ואחד שותק והב' מכחישים דלזה ששותק אסור ולשני המכחישו ולכל העולם שרי נראה לפענ"ד דגם לזה ששותק יכול לברר חציו והחציו השני מותר דהא שייך ברירה כל שהאיסור בתערובות ועל חציו השני לא נאמן הע"א ואף דנאסר מכח חציו ששתק והוה לח בלח מכל מקום יכול לברר כיון דלא נודע איסור בתחלה. אך זה אינו דשאני התם דיש לומר שזה האיסור אבל כאן ממנ"פ או שנתנסך נתנסך כלו או לא נתנסך כלל וא"כ כל שנאמן נתנסך כלו ולא שייך ברירה וז"פ: