שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ז (ב׳)

ולפ"ז שפיר מקשה הש"ס לס"ד דדברים שבלב מועיל א"כ למה לא יועיל דא"ל דאדרבא כיון שבלבה היה להתקדש לא יועיל דזה אינו דהא עכ"פ דברים שבלב הוה ג"כ דברים להס"ד וא"כ שוב לא הקפידה דא"ל דהעדים אינם יודעים דז"א דלגבי העדים הו"ל כמו כל קידושין על תנאי וכל שנתקיים התנאי מועיל וה"ה כאן דהא עכ"פ מחלה וא"ל דלא מועיל מחילה דהא בלבה היה להתקדש דז"א דזה עכ"פ העדים לא ידעו וא"כ לגבי העדים הוה קידושין גמורים ומצדה ג"כ מועיל וז"ב ודו"ק היטב. שוב ראיתי שגם המקנה הקשה קושית האבני מלואים בקידושין שם דף נ' ע"ש והנראה לפענ"ד כתבתי ודו"ק: אחר זמן רב מצאתי בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל באהע"ז סי' ל"ח שהרגיש בזה ושמחתי. ומן האמור אני תמה על מה שראיתי בספר בית מאיר זצ"ל שבסי' ל"ח סל"ח נסתפק בהא דמבואר בחו"מ סי' רמ"א דמחילה א"צ קנין אם צריך דוקא שימחול בפניו שיזכה בו או דלמא דסגי אף שמוחל בינו לבין עצמו ותמהני דהרי מבואר כן כאן דאמר' בלבה הי' להתקדש דל"מ וכתב הר"ן דלכך ל"מ מתורת מחילה משום שמתחלה לא קפיד להנאתו וא"כ הא אילו לא הי' רק לתועלת ולא לקפידא הי' מועיל אף מחילה שבלב. ובזה אני אומר ראיה למ"ש המהרש"ל הובא במסגרת השלחן סי' י"ב דאם אמר שבלבו הי' לו למחול אף שלאיזה סבה רוצה כעת להתנקם ממנו לא מועיל והוה מחילה גמורה אף בלב ועיין קצה"ח שם שהאריך בזה ועכ"פ מבואר מכאן ראיה להמרש"ל וגם מבואר ספיקו של הבית מאיר ודו"ק: