שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ז (י״ג)

ודרך אגב אזכור מה שאמרתי בלימוד הישיבה שנת תרט"ו בהא דנתן הוא ואמרה היא דדעת הרא"ש דאם הי' מדברים מעסקי קידושין לא אכפת לן במה שאמרה ג"כ ואמירתה לא מגרע וכ"כ בסנ"ז ס"ח ואני אמרתי דלפמ"ש רש"י בטעם דאמרה היא דכתיב כי יקח ולא כי תקח א"כ אמירתה מגרע גרע אמנם נראה דרש"י לשיטתו דפירש בדף ד' ד"ה היכא דהיינו שהיא אמרה לו הרי אתה מקודשת לי וא"כ בכה"ג הוה כי תקח אבל אם אמרה הריני מקודשת לך כמ"ש התוס' דבאם אומרת הרי אתה מקודשת לי לא שייך קידושין כלל א"כ בכה"ג לא דמי לכי תקח וא"כ כל שמדברים על עסקי קידושין מועיל ואמירתה מגרע גרע. ובזה מיושב מה שהקשו תלמודיי נ"י דא"כ למה לא משני הש"ס בדף ה' דיוקא דרישא וסיפא דסתרי דחדא מיירי בלא דבר עמה על עסקי קידושין וחדא מיירי במדברים ולפמ"ש אתי שפיר דאם כן שוב לא פסיקא מלתא דאם תאמר בלשון הרי אתה מקודשת לי לא יועיל והי' לו לחלק רק כעין מ"ש התוס' לענין אדם חשוב. והנה במ"ש למעלה בשם הא"מ דמה שצריך עדים לקידושין הוא מצד המקדש ולא מצד המקודשת לכאורה יש סתירה ממ"ש באהע"ז סי' ל"ה ס"ב דאם האשה מודית שקבלתי דעת הרבה פוסקים דאינה מתקדשת כיון דאינו מועיל רק מכח הודאת' הו"ל כמקדש בלי עדים ע"ש בח"מ וב"ש והרי כל שהיא מודה ועלי' א"צ עדים שוב יש עדים על המקדש וע"כ שגם עלי' צריך עדים. אמנם בשנת תרט"ו אור ליום ד' וירא אמרתי בלמדי עם תלמודיי ני' דברי הש"ע ביאור דברי הר"ן דאף כשמודית שקבלתו כיון שאינם נאמנים רק מכח הודאת' אינם נאמנים ולכאור' לא מסתבר כלל דכיון שהיא מסלקת נגיעתן שוב ראוי שתקובל עדותן מצד עצמן. ואמרתי בזה ע"פ מה דמבואר בסי' מ"ב דכל שהיו עדים רואים מאחורי הגדר כיון שהם לא ראו אותן שוב הו"ל מקדש בלי עדים דיכולין לומר כיון שלא ראינו שום עדים סברנו שאין קידושין בלי עדים ולא מועיל וכוונתו לשחוק דהרי בקידושין בעי עדים אף שהדבר אמת ע"ש ומעתה ה"ה כאן כל דתלוי בהודאת' שוב הו"ל כמקדש בלי עדים וא"כ אף שמודית מ"מ יכולים לטעון דאנן חשבנו דהוה קידושין בלי עדים וא"כ גם המקדש יכול לומר לא חשבתי שתוד' ושוב הוה מקדש בלי עדים וז"ב ודו"ק. ובזה ישבתי לנכון מה שנחלקו בירושלמי דרבין אמר נראין דברים בקדש' בשטר אבל קדשה בכסף נעש' כנוגע בעדותו אמר ר"י מכיון שהאמינתו תורה אפילו קדשה בכסף אינו כנוגע בעדותו ודברי ר"י תמוהין דהרי ע"כ רבין קאי לאחר שתקנו שבועת היסת כמ"ש התוס' וא"כ מה מועיל מה שהאמינתו תורה הא מכל מקום מדרבנן הם נוגעים ועיין בר"ן שתמה כן ולפמ"ש אתי שפיר דכיון שהאמינתם תור' שוב מה"ת הוה קידושין וא"כ שוב לא שייך לומר דהוה כמקדש בלי עדים ולא כוונו לקידושין דחשבו שאין כאן עדים דז"א דמה"ת הם עדים גמורים וכיון שע"כ כוונו לשם קידושין שוב כל שהיא מודית שוב מסלקת הנגיע' ונאמנים בעדותם ועכ"פ גם לא"מ ל"ק דכל שצריך להודאת' גם המקדש הי' בדעתו שלא יועיל עדותו מיהו אכתי קשה להא"מ הא המקדש לא ידע אם הם יקדשו שלא בפני עדים ואז לא יהיה צריך להודאת אשה ושוב מקדש בעדים וע"כ דגם עלי' שייך מקדש בלי עדים ודו"ק והנה ביום ה' וישלח תרט"ו היה אצלי מופלג אחד מסקאהל ושמו מרדכי ושאל אותי במה שקר' שם שאחד קידש בטבעת מוזהבת וכעת הוסר הזהב מבחוץ ואומרת האש' כי חשבה בעת הקידושין שראתה קצת תחת המסו' שמכסין פניה ונראה לה שכלה זהב וכעת ניכר שאינו זהב רק מוזהב מבחוץ וגם מבפנים מוזהב וגם כעת עודנו מוזהב מבפנים היטב רק שמבחוץ הוסר והנה שאל מה משפטו.