שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ז

בענין לשונות המסופקות בקידושין מה דינם הנה נסתפקתי בהא דמבואר בטוש"ע אהע"ז סי' כ"ז כמה לשונות המסופקות בקידושין ולא נתבאר אם אמר את תהי' שארי דהרי שאר נקראת אשתו ולמ"ד ירושת הבעל דאורייתא הוא בכלל לשארו וא"כ מה משפט לשון שאר אם נקרא לשון קידושין או לא. והנה מדי עברי ע"ז ראיתי במ"ש הח"מ והב"ש כ"פ שם ומהם בב"ש ס"ק י"א בלשונות המסופקים והיו עסוקין בענין קידושין והוא והיא אומרים דהבינו לשון קידושין אם מקודשת כתבו הח"מ והב"ש דהוה ספק דהא כמו שהם מסופקים גם העדים מסופקים והוה כמקדש בלי עדים. ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דבאמת כל הטעם דבעי עדים אף דשניהם מודים הוא משום דחב לאחריני ופירש"י דקרובות נאסרים בו ובה ולפ"ז כיון דהוה עכ"פ ספק קידושין א"כ בלא"ה נאסרים מספק עליה ועליו וחזקת פנויה לא שייך בזה דהא אתרע דבאמת קבלה קידושין רק שהלשון מסופק ועדיף מהך דכתבו התוס' בכתובות כ"ג דכל דזרק קידושין הו"ל אתרע חזקת פנויה מכ"ש כאן וא"כ לכל הדיעות בכל ספק קידושין הו"ל עכ"פ מדרבנן אסור וכל דאסרו רבנן שוב עכ"פ לא מקרי חב לאחריני ובפרט לפמ"ש הרי"ף דספק קידושין לחומרא ועיין ר"ן ובחידושי מהרי"ט בקידושין שהאריכו בזה וא"כ אפשר דגם להרמב"ם דספיקות מדבריהם בכה"ג הו"ל קידושי תורה מספק דמה"ת אין נוסח הלשון מעכב בודאי וכל שקדשה ומורה על לשון קידושין מקודשת וא"כ שוב די במה ששניהם מודים והו"ל קידושין גמורים וז"ב לפענ"ד לולא כי רבותינו לא הבינו כן וצ"ע. וראיתי באבני מלואים שהקשה בסי' כ"ז בהא דאמרו בקידושין דף נ' ובכלם אעפ"י שאמרה בלבי היה להתקדש אינה מקודשת ואמאי והא בלבה הי' והקשה הוא דניהו דהיו בלבה הא העדים לא ידעו מזה ומזה הוציא דכל שיש עדים מצד המקדש אף שמצד המתקדשת יש ספק לא אכפת לן ולפענ"ד לא נהירא דכל שאינה מתרצית מה מועיל הודאתה הא צריך עדים ובפרט לפמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט דהאשה אינה מקנית עצמה רק מפקרת עצמה א"כ מה מועיל הודאתה הא כל שלא היו עדים על ההפקר אינו מועיל הפקר בלב. אך לפענ"ד נראה עפמ"ש הר"ן פרק המדיר להקשות דאמאי לא מועיל מה שאמרה בלבה הי' להתקדש הא עכ"פ מחלה התנאי ובכ"מ מועיל מחילת התנאי בקידושין וכתב דכל שהיה לתועלתו מועיל מחילה דהו"ל כאילו קבל ונתקיים התנאי אבל במקום שהיה התנאי רק להקפדה בלבד ל"מ המחילה וא"כ כאן כל שהיה בלבה להתקדש אף בלא זה רק שדברים שבלב אינם דברים א"כ מה מועיל מחילה הא לא הי' התנאי לתועלתה רק להקפדה שהרי בלבה היה להתקדש אף בלי זה ולכך ל"מ המחילה ע"ש ודפח"ח.