שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ה (י׳)

והנה במ"ש אלא לעדות אשה פירש"י שמע מן התינוקת וכו' והוא תמוה דהא בעדות אשה אף עכו"ם מסל"ת נאמן ולמה פירש תינוקת דוקא. ולפענ"ד נראה דבר חדש דמסל"ת דקטן ואשה משונים ממסל"ת דעכו"ם דבעכו"ם בעי שלא יהיה מתכוין לא להתיר ולא להעיד כדאמרו ביבמות דף קכ"א אבל בקטן כל שמסל"ת אף שמתכוין להתיר או להעיד כשר כל שמסל"ת משום דקטן כוונתו אינו כוונה וכן נראה מהר"מ סרקסטה הובא בשיטה מקובצת שם דאדרבא באשה גדולה צריך שתתכוין להעיד ובקטן אף שאין כוונתו כוונה מכל מקום סגי כל שמסל"ת ובאמת בשבויה מבואר דבעכו"ם חיישינן שמא מערים ועושה עצמו כמסל"ת אבל בקטן לא חשו לזה ודו"ק ובזה נראה מה דבעלים מרדפין לכאורה הי' נראה שכן דרך הקטנים להיות נפתים למה ששומעים אומרים ובאמת צריך לומר דשמואל דמוקי בבעלים מרדפין אחריהם וקטן מסל"ת היינו שהקטן אינו יודע כלל אם הבעלים מרדפין וכן נראה מרש"י שכתב שהבעלים מרדפין קודם דיבור הקטן והיינו שהקטן לא ידע מזה אבל ר"א דחידש דאין מסל"ת נאמן רק בעדות אשה ולא אמר אין עכו"ם נאמן וע"כ דשלל עכו"ם רק בפסולי עדות קאי וא"כ שוב א"צ מסל"ת בעכו"ם וכמ"ש וא"כ שפיר פריך מנחיל ול"ש לשנויי בעלים מרדפין דאדרבא כל שבעלים מרדפין גרע כיון שאין הקטן מסל"ת גמור ואולי שמעו ממה שבעלים מרדפין ולכך משני דקנין דרבנן היא ול"ח דשמעו. ובזה מיושב מה דק"ל למה לא פריך שמואל אדשמואל להס"ד בתרומה דאורייתא דבנחיל מצריך שמואל בעלים מרדפים ואילו בתרומה סגי במסל"ת לבד. ולפמ"ש יש לומר דשמואל מיקל בתרומה כשהיה מסל"ת גמור ובנחיל מיירי שאינו מסל"ת גמור ולכך מצריך בעלים מרדפין והתינוק לא שמע מבעלים מרדפין אבל על ר"א פריך שפיר דר"א לא מצריך לקטן שיהיה מסל"ת גמור ומה"ט שלל לעכו"ם ואמר סתם מסל"ת וכמ"ש ושפיר פריך דבתרומ' דאוריית' מועיל וא"ל דמיירי שם במסל"ת גמור דמה מעליותא לר"א בין מסל"ת גמור או לא והרי בעדות אשה לא מצריך מסל"ת גמור אף שהוא דאורייתא מכלל דבאינך ג"כ אין חילוק לדידיה בין מסל"ת גמור דאינו מסל"ת גמור וע"ז משני דתרומה דרבנן ויש להאריך בזה בכל הסוגיא ולא נפניתי כעת. ועכ"פ בהך דאמרו בשבויה הקלו מבואר דאף עכו"ם נאמן במסל"ת דאל"כ היה לו לשנויי שבויה דרבנן הקלו ומדאמר בשבויה הקלו משמע דגם עכו"ם מסל"ת נאמן דשבויה הקלו וכדברי רב נטרונאי דאם באיסור כרת הקלו מכ"ש באיסור לאו ועיין בטוש"ע אהע"ז סי' ז' ובתשובה אחרת כתבתי בזה ואכ"מ. והנה מה שהחליט הפר"ח סי' ס"ט דהחליט דעכו"ם אינו נאמן אף באסור דרבנן זולת בעדות אשה הנה מדברי הר"ן שהבאתי למעלה בחידושיו לנדה דף נ"ג מבואר דבאיסור דרבנן נאמן עכו"ם במסל"ת והנה במ"ש שם דלכך לא נכנס בדברים עם הצדוקי עצמו משום כיון שראה שהוריקו פניו שוב לא מיקרי מסל"ת גמור ע"ש לפ"ז צריך להבין בבעלים מרדפין א"כ שוב ל"מ מסל"ת דהרי התינוק מרגיש שהבעלים מרדפים ומסתמא הוא שלו ומיהו י"ל דדוקא בעכו"ם דבעי מסל"ת גמור הוא דל"ש מסל"ת כל שמרגיש קצת אבל בתינוק אפשר דלא בעי מסל"ת גמור וכמ"ש למעלה וסגי אף במסל"ת כזה. ולפ"ז יש לומר להיפך דר"א דאמר אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה והרי בעדות אשה כשר עכו"ם גמור וא"כ דומיא דהכי בשאר איסורים מיירי במסל"ת גמור ואפ"ה לא נאמן קטן ואשה. ומעתה שפיר פריך מנחיל וא"ל דנחיל שאני דבעלים מרדפין וכקושית המהריב"ל דזה אינו דאדרבא בעלים מרדפין גרע וע"ז הוצרך לשנויי דנחיל קנין דרבנן הוא ודו"ק היטב ועיין ברכי יוסף סי' ז' באהע"ז שהאריך הרחיב הדיבור בענין זה ואין הזמן מסכים לסלסל אחר דבריו. זולת זה ראיתי לכתוב מה שהאריך שם דהסמ"ג סותר עצמו דבהלכות מיאון כתב דאין מסל"ת כשר בדאורייתא אלא בעדות אשה ושבויה ומשמע דבדרבנן מהימן ואילו בלאוין קל"ז כתב לענין בשר ששם עכו"ם בכלי דדוקא ביודע מנהג ישראל ומשמע דאף דבדרבנן לא מהימן ע"ש שהאריך. והנה לפמ"ש היה מקום לחלק דבזה דוקא באיסור דאורייתא לא מהימן אבל בדרבנן מהימן משא"כ בעכו"ם דאף דבדרבנן לא מהימן אך לפענ"ד יש לחלק דדוקא במסל"ת שנתהווה כזאת והיא לא עשה שום דבר הוא דבדרבנן מהימן אבל שם דהיה עכו"ם מסל"ת שהדיח הבשר בזה דצריך מעשה לא מהימן עכו"ם לומר שעשה כזאת דמחוסר מעשה לא נאמן כנלפענ"ד. איברא דלפ"ז יקשה מ"פ מתרומה הא שם צריך מעשה וא"ל דאדרבא מכח כ"ש פריך דהי' מעשה גדול ואפ"ה נאמן וע"ז משני בתרומה דרבנן ואכתי קשה הא צריך מעשה מיהו שם יש לומר דהוא לא עשה מעשה דהקטן מספר שהפשיטו אותו והטבילוהו הכל אחרים עשו לו. ובזה י"ל מה דהביא הש"ס הך דמסיים ר"ח והיו חביריו בדלין ממנו ולכאורה היא ללא צורך להקושיא ולפמ"ש י"ל דבאמת אם הי' צורך לו להבדל מחבריו ולשמור עצמו אפשר דלא היה נאמן אבל הוא אמר דחבריו בדלין ממנו והוא לא עשה שום מעשה ודו"ק. ובזה יש לומר מה דמשני בשבויה הקלו ואם נימא דשבויה דרבנן מה צריך לומר דהקלו ולפמ"ש אתי שפיר דשם אמר דיצא לשאוב מים והיה דעתו על אמו וא"כ היה עושה מעשה ונתכוין לשמרה ובזה אף מדרבנן לא מהימן ופריך מכח כ"ש ולזה משני דבשבויה הקלו והיינו אף בצריך לעשות מעשה והרבה יש לי להאריך אבל כבר כתבתי בזה הרבה וכעת לא נפניתי וגם דשו בו רבים מבעלי התשובות ע"כ קצרתי: