שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ה

ענין מסל"ת דאינו כשר רק לעדות אשה ואם יש חילוק בין דאורייתא לדרבנן. במה שהארכתי בענין מסל"ת דאינו נאמן רק לעדות אשה דמ"ט יש בדבר. הנה טרם יהיה כל שיח נראה לי להקדים הא דמבואר בש"ע אהע"ז סכ"א אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה וכתב הב"ש דהטעם הוא משום דהוא מלתא דעבידא לגלויי או דייקא ומנסבא וכאשר ראיתי כן תמהתי דדבריו אין להם שחר דהרי בסוף יבמות אמרו הטעם משום דקבעי כתובה למשקל וכד"מ דמי ומ"ד דס"ל דבעי דרישה וחקירה משום דכד"נ דמי אבל לא נזכר כלל הטעם הלז והרי הא דעדי נשים הוה מלתא דעבידא לגלויי או דייקא ומנסבא זה אליבא דכ"ע ואיך נחלקו בזה וביותר יגדל התימה דהב"ש בעצמו באותו ס"ק כתב הטעם דכד"מ דמי דליכא ד"נ בזמן הזה ע"ש וכאשר חפשתי בזה באחרונים מצאתי בספר אחד ושמו דרישת ארי שהעיר בזה ונדחק מאד וכתב שגם הרמב"ם כתב טעם זה. ובאמת שכדבריו כן הוא שברמב"ם פרק י"ג מגירושין הכ"ח כ"ט שכלל ענין דרישה וחקירה בתוך הדברים שהקלו בעדות אשה שכשר להעיד עבד ושפחה ועד מפי עד וכתב על כלם הטעם שבכל דבר שאי אפשר לעמוד על בוריו בלי עדים צריך עדות גמור אבל כאן דהוה מלתא דעבידא לגלויי אף בלי עדים ולכך הקלו בעדות זה. והנה עוד גדלה בעיני התמי' על הרמב"ם והמ"מ והכ"מ שכלם לא העירו לבאר דמה ענין דרישה וחקיר' לזה שבזה הקלו משום דכד"מ דמי והמגיד הביא דברי הש"ס ע"ז ונפלאת בעיני שלא הרגישו כלל בזה. אבל אחרי העיון עמדתי על כוונת רבינו לפענ"ד דבאמת כבר תמהו הקדמונים הרמב"ן והרשב"א והריטב"א דמה טעם יש בדבר הואיל ופתיך קצת ד"מ בזה דלתעקר דו"ח בזה ע"ש שנדחקו וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת לענין עדי זנות. אמנם נראה לפענ"ד ענין חדש דבאמת צריך ביאור דמ"ט צריך דו"ח ומדמ' להו לד"נ והא לא דמי דבד"נ בעי תורת עדות וא"כ צריך דרישה וחקירה אבל כאן דלא בעי תורת עדות כלל והא עבד ושפחה נאמנים וע"כ דלא הקפידה תורה כלל על תורת עדות רק שנדע שהענין אמת וסמכינן בזה על אומדנא וא"כ מה ענין דרישה וחקירה לזה הא אינו עדות כלל וצריך לומר דבאמת אמרו בבכורות כי הקלו בסופה אבל בתחלת העדות לא וס"ל להני דמדמי לד"נ דכל הטעם דבעי דו"ח הוא כדי שנדע אם העדים אינם משקרים וא"כ כל דנימא דלא בעי דרישה וחקירה שוב אין כאן תחלת ענין כלל ולכך כל שהם שנים וגם אחד בלבד צריך דרישה וחקירה כדי שנדע אם אינו משקר ולפ"ז המ"ד דס"ל דא"צ דרישה וחקירה ע"כ צ"ל דס"ל כיון דבד"מ בטלו בזמן הזה לדרישה וחקירה וא"כ ע"כ דענין עדות יכול להיות אף בלי דרישה וחקירה וסמכו דשני עדים לא משקרי א"כ גם כאן שוב א"צ כלל דרישה וחקירה דכאן לא בעי שיהיה העדות עדות גמור ותורת עדות רק שהענין אמת ואין לומר דבשעת העדות לא הקלו דהרי גם ד"מ בעי תורת עדות ואפ"ה לא בעי דרישה וחקירה וא"ל דעדיין לא דמי דבעדות ממון בעי עכ"פ תורת עדות שני עדים כשרים וכאן אף בפסולים וע"א ועד מפי עד כשר דזה אינו דכאן לא בעי תורת עדות רק שהענין יהיה אמת וסגי אף בזה כיון דהוא מלתא דעבידא לגלויי. איברא דעדיין צריך להבין הא גם ד"מ לא אברי סהדי אלא לשקרי ואפ"ה בעי עדות גמור וצ"ל דשם כל זמן שאין כאן שני עדים לא נודע שהענין אמת דדלמא משקרי אבל כאן דהוא מלתא דעבידא לגלויי וסמכו חז"ל שבודאי לא משקרי או משום דייקא ומנסבא וא"כ שוב ל"צ תורת עדות וז"ש דכיון דאיכא בהו כתובה כד"מ דמי והיינו לענין זה שלא יהיה צריך דרישה וחקירה דה"א כל דלא היו דו"ח שוב לא הקלו חז"ל בתחלת העדות ושוב ל"ש כאן להקל בשביל דייקא ומנסבא או מלתא דעבידא לגלויי לזה אמר דעכ"פ כיון דגם ד"מ לא בעי דו"ח א"כ ענין עדות יכול להתקיים אף בלי דו"ח וכיון שיש כאן תחלת עדות אף בלי דו"ח שוב לא דמי עדי נשים לא לד"מ ומכ"ש לד"נ דכאן א"צ תורת עדות כלל רק שיהיה הענין אמת ומעתה דברי רבינו מבוארים דכלל דין דו"ח בתוך כל הענינים שהקלו בעדי נשים עד מפי עד ואף מפי עבד ושפחה וכמדומה משום דזה טעם של"צ כאן תורת עדות רק בירור הענין וא"כ ממילא שוב הטעם דכד"מ דמי דאם נימא דכד"נ דמי כל שלא היו כאן דו"ח אין כאן התחלת העדות ובזה שוב לא הקלו וז"ב מאד מאד למי שיעיין היטב ומצאתי בבעל העיטור באות קוף שכתב ג"כ דא"צ דו"ח משום שעד מפי עד כשר ומיושב בזה קושיות רבות שהקשו הקדמונים בזה: