שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ד (ט״ז)

דרך כלל שאינו מוכרח שזה מותר לה להשתדך רק להנצל מאנשים היתה יכולה לשבע שלא תנשא רק ע"י שידוכין והרי אסורה גם לשדך והיתה מוצלת מהם ושם היה העובדא במניקה שהי' זמן רב שתמתין ובין כך ובין כך היתה נדחית מהם וגם יש לומר דבמניקת שיש לה זמן רב שלא תנשא וחשו שמא תתפרץ ע"י זה חלילה וע"כ התירו לשדך אותה שעכ"פ יהיה המשודך משמרה מכל מכשול שעכ"פ כל שנשתדכה לאחד וא"כ יכולה להתנצל ולהשמר שלא יקפצו עליה בני אדם אם בזנות ע"י פיתויים או שתנשא להם כי כבר נשתדכה לאחד אבל בהבחנה שהם רק ג' חדשים ולא מקרי זמן רב ולא חשו לתקלה שאינו לזמן מרובה להתירה להשתדך ולכך גם מתה"ד סי' רי"ז אין ראיה דשם ג"כ מיירי במניקת וגם מטעם שכתב התה"ד שמא תקדמנה אחרת והיינו בזמן מרובה אבל בג' חדשים לא חיישינן כ"כ וגם יש לומר דבהבחנה החמירו כמ"ש בשבות יעקב ובב"ח ואני מוסיף דכל הטעם של הבחנה הוא שיהיה דבר ברור של מי הזרע וא"כ יש לומר דהחמירו אף למשדך שיהיה דבר ברור שהוא בן של הראשון או של השני ויהיה מובחן בבירור בן מי זה העלם. אמנם נראה דלכך הוסיף הב"י השבועה שישבע שלא יכנס לבית המשודכת ובזה יהיה הבירור של הבחנה דלא נחשדו בני ישראל לעבור על השבועה. והנה בשו"ת נוב"י הקשה במהד"ק סי' י"ט דלמה החמיר שלא יכנס לבית המשודכת יותר מכל פנויות בעלמא ואם משום איסור הבחנה הא היא מזנה מתהפכת ומזנה וא"כ למה נחוש שמא תזנה והביא דברי הריב"ש סי' רצ"ז. ולכאורה יפה תמה ולכאורה רציתי להביא ראיה ברורה דמותר לכנס לביתה דהרי אמרו ביבמות דף מ"ח דרשב"א ס"ל דביפ"ת צריכה להמתין ג' חדשים וביאר הרמב"ם פ"ח ממלכים ה"ו שצריכה להמתין ג' חדשים והיינו משום הבחנה כמ"ש בכ"מ שם להבחין בין זרע שנזרע בקדושה וכ"כ סמ"ג בעשין קכ"ב והובא בלח"מ דהוא משום חדשי הבחנה הרי שהיא בביתו ולא חיישינן כלל שמא יבא עלי' מיהו אין ראי' דבאמת הבחנה אינו רק דרבנן וכאן דרשו מקרא וגם לא למדו מקרא הלז דצריכה להבחין ביבמות דף מ"ב. אך נראה דהבחנה בין זרע שנזרע בקדוש' חמור טפי וזהו מדאורייתא וא"כ כיון שעכ"פ הבחנה הלז היא מן התורה ודרשו מקרא וא"כ התורה לא חששה שהוא יבעול אותה כשהיא בביתה אבל חז"ל חשו וביפ"ת לא החמירו רבנן כיון דמפורש בתורה וגם לא היתה גזירת הבחנה כשהיו לנו מלכים והותר יפ"ת ואף דגיורת ס"ל לר"י דל"צ הבחנ' הא מפרש הטעם משום דכל דדעתה לאגייורי מנטרא נפשה כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה וכדאמרו ביבמות דף ל"ה וכאן שנשאה שלא ברצונה והיא אינה רוצית להתגייר ויושבת ובוכה שלשים ימים וא"כ שוב צריכה להמתין ג' חדשים ודו"ק ועכ"פ אין ראיה מזה וי"ל דבאמת לדידן דחשו להבחנה מחמרינן אף שלא לכנס לבית המשודכת. ואמנם בגוף קושית הנוב"י נראה לפענ"ד דל"ד להך דריב"ש דבאמת באש' זונה מתהפכת ומזנה ועפ"י הרוב בודאי אינה מתעברת ואף דהבחנה תקנו על המיעוט מכל מקום זהו לענין שצריכה להמתין ג"ח הבחנה זה תקנו תקנה כוללת על כל העולם וחשו למיעוט אבל כיון דאשה מזנה ל"ש וגם עפ"י הרוב מתהפכת ומזנה לא תקנו שתצטרך להמתין כשזינתה ג"ח דזה ל"ש וע"ז לא תקנו אבל מה שתקנו שלא תנשא ולא תתארס ואם נימא גם השידוכין אסרו מטעם שקרובה לביאה א"כ כל שהיא בכלל הגזירה של הבחנה לא סמכינן על אשה מזנה מתהפכת ומזנה דבהבחנה לא סמכינן על הרוב וא"כ יפה כתב הב"י וע"כ הצריך שבועה ג"כ ובזה נראה לפענ"ד דמה שהצריך הב"י שבועה להאיש והוא משום דבידה שתתהפך ותזנה וא"כ מסתמא תעשה כן כנלפענ"ד ברור ועכ"פ בשבועה סגי כמו שכתב הב"י מיהו בדורינו דור פרוץ בשבועות ונדרים לפענ"ד שיש להחמיר בכל עוז ואף בשבועה אין להתיר כי אולי לא התירו לשם רק במניקת ומטעמים שכתבתי ועכ"פ דברי הח"מ ס"ק ט' נכונים מאד שבאמת עיקר דברי התה"ד והרא"ש הם במניקת ולא בהבחנה ואני תמה על הש"י ועל הנוב"י שם שתמהו על הח"מ והרי עיקר דברי הרא"ש והתה"ד הם במניקת ואיך אפשר לאסור בהבחנה יותר מבמניקת והלא הב"י למד בהבחנה מבמניקת והנה בש"ע סי' ד' מבואר דזה שאמרו בגרושה יש מי שאמר דדוקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעי לא תניק ליה כלל אפילו בשכר והב"י כתב שמקור הדבר מבואר בה"ה פי"א מגירושין בשם הרשב"א שכתב בהלכה כ"ה וי"מ דדוקא במניקה דנתאלמנה אבל אם נתגרשה כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו ואין כן דעת רבינו אלא בכל גווני אסור וכן דעת ר"א משבחא וכן מן הגמרא דמניקה דמי למעוברת ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב ומיהו בגרושה דוקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה וכו'. הנה טרחתי להעתיק לשון ה"ה שממנו תראה שהרשב"א פסק כר"ת דחולק על הר"ש ומכל מקום כתב דזה דוקא במכירה אבל באינה מכירה גם ר"ת מודה דאינה מחוייבת להניק ועפי"ז כתב הב"י שראה שרבים מורין כהרשב"א ולא מיחה בידם וכן הועתק בש"ע. והארכתי בכ"ז כי ראיתי להט"ז שהבין דהרשב"א פוסק כר"ש וע"כ תמה כיון דבש"ע פסק בסי"א כר"ת א"כ לא היה לו להביא דברי הרשב"א וע"כ כתב שאין לסמוך להקל עפי"ז ונוראות נפלאתי למה לא עיין בדברי ה"ה וב"י שמשם לוקח זאת והיה רואה שהרשב"א כתב בשיטת ר"ת כן וביותר נפלאתי על הב"ש ס"ק ל"ה שהעתיק דברי הרשב"א שס"ל כר"ת ומחלק בין מכירה לשאינה מכירה ואח"כ העתיק דברי הט"ז שמחמיר בכל ענין והיא תמיה גדולה ובתשו' אחרת הארכתי בזה: