שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ד (י״ג)

ובזה נראה לפענ"ד ליישב הקושיא הגדולה שהקשה הנוב"י דא"כ לב"ש דאינה משועבדת שוב נפל פיתא בבירא דגם באלמנה ל"ש האיסור כלל ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דהיא מצדה מותרת אבל על הבעל האיסור ולב"ה האיסור על שניהם ובזה מדוקדקים שתי הסוגיות דביבמות נקט האיסור בבעל דאמר לא ישא אדם מעוברת חבירו וגם לא בירר אם אלמנה דוקא או גרושה ובכתובות אמרו מניקה שמת בעלה לא תנשא עד כ"ד חדש הרי שתלה איסור בה וקבע זמן עד כ"ד חדש וגם בירר שמת בעלה וכבר האריך בזה הנוב"י בכמה תשובות בזה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בגרושה האיסור לא שייך עליה רק עליו שהוא לא ישא לכך ביבמות דנקט סתם מניקה ואף גרושה בכלל האיסור עליו בלבד ובכתובות דנקט אשה שמת בעלה בזה לב"ה גם עליה האיסור ויש להאריך בזה. ובזה יש ליישב דברי הטור אהע"ז סי' פ' במ"ש דהבעל יוכל לעכב שלא תניק אף בן שיש לה מן הראשון והיינו בשוגג שלא ידע ומצדו אין איסור רק מצדה והיא אינה משועבדת ועיין ב"י וד"מ שם ובאחרונים ודו"ק: והנה ידעתי כי לא יצאתי ידי חובתי בסוגיא זו שהוא ענין ארוך ודשו בו קמאי דקמאי ובתראי דבתראי בכ"ז אקוה להשם יתברך שימצא בזה כמה סברות חדשות ואם יזכני השי"ת אעבור עליו בל"נ ואעיין היטב ולע"ע כל הדברים צ"ע עדן: והנה בהא דאמרו ביבמות דף ל"ג ע"ב במשנה דשנים שהחליפו נשותיהם דאם היו קטנות שאינן ראויות לילד מחזירין מיד ומשום דלא גזרו בקטנות אטו גדולה כדמפרש שם בש"ס אמרתי להזכיר מה שראיתי דבר תימה במקנה בקו"א סי' מ"ג בהא דמוקי רב בדף ל"ד שם בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג וכו' והקשה דרב לשיטתו הו"מ לשנויי דמיירי בקדשו לאחר שלשים יום וחלו בבת אחת ואיסור נדות ג"כ חל בב"א דהא רב ס"ל דמעיין אחד הוא והתורה טמאתו והתורה טהרתו וא"כ משכחת לה בשופעת מתוך מ' לאחר מ' ובכה"ג חל הנדות בב"א וכדאמרו בנדה דף ל"ה אליבא דרב והיא יושבת על דם טוהר וביום למ"ד באותו זמן שחלו הקידושין כלו המ' יום דחל איסור נדות בב"א והוא תמוה מאד דמלבד דנצטרך לדחוק דהיאך קידש מיניקת חבירו ונצטרך להעמיד ששניהם מתו בניהם הנולדים דהרי לא היה יכול לקדש או יצטרך לאוקמא בפסק חלבה ובאופן המבואר בסי' י"ג דלא שייך גזירת מניקת ושתי הנשים היו כך שזה דוחק עצום אף גם דהרי מבואר במשנה ואם היו קטנות שאינן ראוית לילד דמחזירין וא"כ היאך היו יושבות על דם טוהר ובסתם דם טוהר איך שייך שבאו בבת אחת דבשלמא מתוך מ"ם יום לאחר מ"ם יום פסיקא ליה מלתא דבאו במשלם היום המוגבל לקדושין ובלא"ה הדבר תמוה דכל דשייך בה איסור נדות רק שכעת היה דם טוהר זה ל"ש איסור בבת אחת דאיסור נדה קדים דל"מ למ"ש הראב"ד דעיקר תלוי איזה איסור חל עליו מיום שנתחנך למצות א"כ איסור נדה ודאי חל אף טרם שנתקדשה לזה אלא אף לשיטת כל הפוסקים עכ"פ איסור נדות קדים דהאיסור הלז כבר אי' עליו דדם טוהר רחמנא היא דאכשר אבל אטו אין שם דם נדות עליו וגם אם חזר בו קודם השלשים יום הי' איסור נדה ברור ואיסור אשת איש אינו ברור ופשיטא דנדה קדים ולכך הוצרך לאוקמא בשופעת מתוך י"ג דאז לא נתחייבו עדין במצות כלל ומזה קצת ראיה לפירוש הריטב"א. ובלא"ה נראה לפענ"ד דאין התחלה לקושייתו כלל דכל הטעם דמקודשת אם קדשה לאחר אף דנתאכלו המעות הוא משום דל"ד למלוה דברשותה דידה קא מתאכלא וגם לפקדון ל"ד כדאמרו בדף נ"ט בקידושין והקשה הר"ן הא האומר משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים דלא קנה וכתב דשאני משיכה דכלתה משיכה ואין לו במה לקנות אבל כאן אם היא תחזור צריכה להחזיר המעות ולפ"ז כאן בהוחלפו בשוגג אין לך חזרה גדולה מזו דבאמת הוא קידש אחרת והרי אם הוא חוזר אינה חייבת להחזיר כמ"ש הר"ן וא"כ כאן כל שלא ידע והרי הוא חזר בו ושוב נתבטלו הקידושין וא"ל דהוה חזרה בטעות דאם היה יודע שהשניה נתקדשה לו הי' מקדש השניה דזה אינו דניהו דבאמת היה חוזר אבל עכ"פ הקידושין היו בטעות טרם שחלו הקידושין הרי חלו קידושין באמת של זה לזה ושל זה לזה והרי הוחלפו וא"כ הרי חזר בו בעת שנשלמו הקידושין וא"ל דהקידושין חלו קודם של זה לזה ושל זה לזה רק בעת הביא' נשתנה דא"כ שוב לא באו האיסורין בבת אחת ולכך מוקי בשוו שליח ופגעו זה בזה ובשופעת דאל"כ איסור אשת איש קדים ודו"ק היטב כי חריף הוא. ובלא"ה במחכ"ת טעה בזה דהרי הש"ס פריך אח"כ בפשיטות והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה הרי דהש"ס משמע לי' דהיו בתולות עדיין ואיך שייך שישבו על דם טוהר ואף דבאמת צריך ביאור דמנ"ל לש"ס דלא מיירי בנשואות כבר כתב הריטב"א דמשמע להו שלפי שבתולות היו לכך לא בקיאות היו ונתחלפו וא"כ שוב אין מקום לדבריו ועיין מ"ש המקנה שם בישוב קושית הריטב"א הנ"ל וכוון לדברי הריטב"א והרמב"ן שכתבו דלפירוש ר"ח אתי שפיר אבל לפירש"י ע"כ צ"ל כמ"ש הריטב"א אח"כ וא"כ נסתר כל בנינו ודו"ק כי קצרתי: