שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ג (ב׳)

בסוגיא דעירובין דף ל"ו בפירות ספק נתקנו מבעוד יום מכתבו הטהור הגיעני שמחתי בשמעי משלומם כן ירבה וכן יפרוץ ותרב שמחתי אשר כבדתני בנועם דבריך וז"ל ארשום דבר קטן אשר הוקשה בדף ל"ו שם איתא בפירות ספק נתקנו מבעוד יום ספק משחשיכה הרי זה עירוב וקשה לי לפמ"ש התוס' לעיל דף ל"א דלרבנן הא דבטבל אינו עירוב היינו בשני סעודות מצומצמות דאל"כ הא חזי לתקנו ע"ש ולפ"ז הכא אפילו נתקנו משחשיכה מכל מקום עכ"פ היה בבה"ש יותר משתי סעודות מצומצמות וממנ"פ הוה עירוב וא"ל דליכא ב' סעודות מצומצמות דא"כ אפילו נתקנו מבעוד יום אין עירוב אין מפרשין לחכם עכ"ל הזהב. והנה מ"ש בשם התוס' דלרבנן מיירי בשתי סעודות מצומצמות דאל"כ הא חזי לתקנו הנה לא כן אבי לא כך מוזכר בתוס' לפענ"ד התוס' הקשו בדף ל"א ד"ה דמאי לסומכוס הא חזי לי' דמצי לאפרושי מיניה וביה אפילו לרבנן דרבי דספק חשיכה מעשרין הדמאי וע"ז תירצו דמשמע המשנה אפילו ליכא שתי סעודות ע"ש אבל לרבנן דסומכוס בלא"ה ל"ק דרבא ס"ל דדמאי חזי לעירוב הואיל וחזי לעניים וגם התירוץ של התוס' לא יועיל לרבנן ועיין בתוס' דף ל"ו שם ד"ה ספק ואף לרש"י בחדא לישנא היינו דוקא לשנויא דספק נדמעו אבל בהס"ד ודאי דקאי לרבנן וא"כ שוב אף בב"ס מצומצמות סגי דעכ"פ יכול לתרום ומכל מקום חזי לעירוב דלא גרע מתרומה ולהתירוץ דספק נדמעו ונפל תרומה יכול להיות דמיירי יותר משתי סעודות רק דנדמעו תרומה ותרומה לא חזי לסומכוס וז"ב. אמנם לחיבת פה קודש אמרתי דאולי גם לרבנן אין מערבין בשתי סעודות מצומצמות דע"כ לא מערבי בתרומה רק אם יש כשיעור עירוב בתרומה אמרינן דאף דלא חזי לישראל חזי לכהן והוה סעודה הראויה אבל בב' סעודות מצומצמות וכל שמפרישין התרומה לא יהיה שיעור שתי סעודות לא לישראל ולא לכהן וא"כ לא חזי כלל ואף לרבנן אינו מועיל וא"כ הדרא קושייתך לדוכתא. אמנם בגוף הקושיא נראה לפענ"ד דיש ליישב דבאמת בהא דהקשו התוס' דדמאי חזי לסומכוס דיכול להפריש דבבה"ש יכול להפריש דמאי הדבר צריך ביאור דבאמת מה חילוק יש בין דמאי לודאי ורש"י פירש בשבת דף דלכך מעשרין את הדמאי דרוב ע"ה מעשרין הם ואין כאן מתקן משא"כ בודאי ס"ל דאף בה"ש גזרו על שבות ולפ"ז זהו דוקא בדמאי דרוב ע"ה מעשרים הם אבל בפירות שלא נתקנו לגמרי אף אם נימא דפירות אינו רק דרבנן מכל מקום חשוב תיקון כמו דחשוב תיקון טבילת כלים בטומאה דרבנן וה"ה פירות דעכ"פ רוב מעשרין לא שייך בזה ואף לשיטת ה"ה כל דלא יכול להשתמש בהפירות זולת עשור שוב הוה כמו כלים חדשים דל"מ טבילה ומקרי מתקן וה"ה בזה ואף בפירות שלא נגמרו למעשר ויכול לאכול עראי בלא מעשר והו"ל כמו טבילת כלים דחזי לחולין כמ"ש ה"ה מכל מקום הא שבת קובע למעשר ואף בספק חשיכ' קובע כמבואר בפסחים דף ק"ה ע"ש וא"כ לק"מ. ובאמת היה מקום לומר לפמ"ש הרע"ב דאף דלא גזרו על שבות בה"ש אבל שני שבותים גזרו א"כ כיון דבטבל יש שני שבותים משום מתקן ומשום גזירה שמא יכתוב דדמי למקח וממכר ולפ"ז זה ההבדל שבין ודאי לדמאי דודאי דצריך לתנו לכהן וא"כ הוה שני שבותים אבל דמאי דא"צ לתנו לכהן א"כ לא דמי למקח וממכר ושפיר לא הוה רק שבות אחד ולפ"ז בפירות שלא נתקנו אף דאינו רק דרבנן מכל מקום הוה שני שבותין אך נראה כיון דספק הוה שמא נתקנו מבעוד יום שמא לא נתקנו א"כ לענין לתתן לכהן שוב הוה ספק והמע"ה ול"צ לתנו לכהן ושוב הוה שבות אחד בלבד ויקש' דהא חזי להפרי' בבה"ש. אמנם בלא"ה בגוף הדבר יש לפקפק דדברי רש"י נכונים דהרי אא"ז השער אפרים בחלק או"ח הביא בשם זקני הגאון רבינו העשיל זצלה"ה דבר נחמד לחלק דע"כ גזרו על שני שבותין בה"ש רק היכא דבאו כאחד השני שבותים אבל בשבותין שבאו זאח"ז א"כ כל אחד בפ"ע נדחה בה"ש א"כ לפ"ז גם במעשר בשבת הא השבות דמקח וממכר הוא בשעה שנותנו לכהן וא"כ לא בא בב"א דשבות דתקון הוא תיכף בהפרש' וא"כ לא באו בב"א ולכך הוצרך רש"י לפ' דאתי כמ"ד דגזרו על שבות בהשמ"ש וגם בדמאי אף דלא שייך המקח וממכר דא"צ ליתן אבל אכתי קשה הא עכ"פ תרומת מעשר צריך ליתן וא"כ הוה ג"כ שני שבותים וא"כ אין מקום לזה וא"כ עדיין קשה בזה.