שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ז (ב׳)

והנה אף כי מעלתו לא ביאר הדברים כי בתחלה כתב שלא בא לידי גוביינא ואח"כ כתב שלפי ערך הי' ד' מאות זהובים על חלקה וכפי הראות כפי הפנקס מהנודרים היו המעות מונחים ביד הנודרים רק שעומד לגבות וזה המקבץ גבה אותם ובאמת זה תמוה איך לקח ד' מאות זהובים על בתולה אחת והלא הנודרים נתנו על כל צרכי הבנים והבנות ולא יתחלק חלק כחלק ואולי הסכימו האפטרופסים ע"ז ואני לא ידעתי וע"כ אני מוכרח לכתוב לפי הבנתי במכתבו והנה מעלתו האריך והביא דברי הב"ש סי' קי"ח ס"ק כ"ה דביתומים ג"כ מחזירים כאילו השיא אבי' בחיי' ע"ש. וע"ז כתב מעלתו דמכל מקום כאן לא זכו היורשים דאף שנדרו ולא מצי לחזור בם כמ"ש ביו"ד סי' רנ"ח מכל מקום אין להם זכייה בגוף המעות והביא דברי הש"ע חו"מ סי' קכ"ה ס"ה והאריך אי אמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוה קנין ממש או לא והנה בזה הוא מבוכה גדולה וכבר הארכתי בזה בכמה תשובות ובחבורי יד שאול סי' רנ"ח הארכתי הרבה בזה אלא שכאן אין מקום לכ"ז דניהו דלא הוה קנין גמור היינו כ"ז שלא קבצם אבל כל שכבר קבץ א"כ פשיטא דלא נתנו לזה רק לקיים נדרם וזכו היורשים למפרע וזה המקבץ סייע לדבר מצוה שקבץ מה שנדרו אבל המעות הוא של היורשים וז"ב ופשוט וגם לפמ"ש שם בספרי דברי המהרי"ט בראשונות סי' כ"ב ומח"א הלכות צדקה סי' ב' ויש"ש פ"ד דב"ק דדוקא אם לא נדר לעניים ידועים הוא דלא הוה אמירה לגבוה אבל בעניים ידועים הוה אמירה לגבוה כקנין גמור ע"ש וא"כ כאן דאותן אנשים נדרו לעניים ידועים דהיינו הבנים והבנות של הרב ז"ל וא"כ בכללות הבנים והבנות מגיע להם והוה כקנין גמור וא"כ הוה קנין גמור ואף דיש לומר דכיון דלא מבורר כמה מגיע לכל אחד א"כ לא שייך קנין גמור דאין ברירה מכל מקום ענין זה דאין המקבץ זוכה בו זה ודאי דהוה של היורשים. והנה מ"ש מעלתו ראיה דאמיר' לגבוה אינו קנין ממש מהא דאמרו בנדרים דף מ"ג מ"ט דר"י קסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתי לרשות זוכה אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה והרי שם הוא עני באות' שעה ואין לו מה יאכל א"כ הוה קנין גמור משעה שנדר וע"כ דאינו ק"ג והוא תימא לפענ"ד דאף אם נימא בכ"מ אמיר' לגבוה כמסיר' להדיוט וכקנין גמור זהו את רצה ליתן לעני זה ורשאי לתנם לו אבל כאן הרי זה הנודר אסור לההנותו דזה נדר הנאה ממנו ואף לשיטת הרמב"ם ז"ל הובא בר"ן נדרים דף ט"ו וביו"ד סי' ר"כ מ"מ עכ"פ אי אפשר לומר דמשע' שנדר נקנה לזה דא"כ יהיה אסור לקבל ממנו וא"כ שפיר קאמר כיון דלא זכה עד שיבא לידו שוב הוה כמקבל ממנו וז"ב ופשוט. ובזה מיושב מ"ש הרא"ש שם דלא זכה עד שיבא לידו משום דהמקבל יכול לחזור בו והקשה מעלתו דלמה דקדק הרא"ש מצד המקבל ת"ל דהנותן יכול לחזור בו עד שיגיע ליד המקבל ובאמת שיפה הקשה ובר"ן פירש באמת כן. ולמ"ש אתי שפיר דבאמת מבואר בסי' קכ"ה ס"ה דאם נדר לתת לעני א"י לחזור בו ורצה הרא"ש לפרש אף במתנה לעני כמו כאן דמצד הנותן א"י לחזור בו מ"מ כאן כיון דהמקבל יכול לחזור בו וא"כ כיון שכאן אסור לקחת ממנו שוב הוא לא רצה לתת רק שיהנ' המקבל וכל שאמר א"א לא זכה בו כדאמרו בכריתות כ"ד וא"כ שוב ל"מ כאן ויכול לחזור בו הנותן ודו"ק היטב.