שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ד (ב׳)

במגילה דף י"ט ע"ב בענין חרש ששומע ואינו מדבר ובו מבואר כל דיני חרש. אשר אמר ליישב דברי הרמב"ם שפסק בחרש דא"י להוציא אחרים ותמהו הכ"מ והלח"מ בפ"א ממגילה דלפי המסקנא לר"י יצא בדיעבד ולמה פסק דא"י להוציא אחרים וע"ז אמר דכיון דמה שיכול להוציא אחרים הוא מתורת ערבות שכל ישראל ערבים זה לזה וא"כ כל שלא יכול להוציא לכתחלה איך שייך ערבות דהא אינו מחוייב כלל לכתחלה. הנה אף שלכאור' הדברים נכונים אבל באמת הש"ס לא אזיל בשיטה זו דהרי בש"ס אמרו ממאי דר"י ואף בדיעבד נמי לא דלמא ר' יהוד' היא ולכתחל' הוא דלא אבל בדיעבד שפיר דמי הרי דאמרו דלר"י בדיעבד יכול להוציא. הן אמת דבלא"ה קשה דהא לר"י בקטן שהגיע לחינוך אף לכתחלה יצא והא קטן אינו בכלל מצות ואינו בגדר ערבות כמבואר ברש"י נדה דף י"ג ובתוס' שם וא"כ איך יכול להוציא. ולכאור' רציתי לומר דלר' יהודא הסברא היא כך דהנה הרשב"א כתב וכ"ה בש"ע חו"מ סי' קכ"ט דאף דכל דהלוה מפטר גם הערב לא מתחייב מ"מ במקום שמתחלה התחייב הערב במקום שפטור הלוה שפיר חייב בערבות וא"כ יש לומר דע"כ לא אמרו דכל שאינו מחוייב בדבר א"י להוציא היינו דוקא בגדול שמחוייב בכל המצות ורק בזה נפטר שלא נתחייב בזה הענין שפיר א"י להוציא דכל שאינו מחוייב בעצמו גם בגדר ערבות אינו אבל בקטן דמפטר מכל המצות רק שמ"מ נתחייב בתורת חינוך שרוצה להתחנך במצות שפיר יכול להוציא אחרים מגדר ערבות דרצה להתחייב בדבר שמפטר מן הדין ולכך ס"ל לר"י דקטן שהגיע לחינוך יכול להוציא וא"כ לדידיה גם בחרש יכול להוציא אחרים בדיעבד כיון דמפטר לכתחילה דלא יכול להשמיע לאזניו רק בדיעבד יצא אף בלא השמיע לאזניו א"כ כשם שנתחייב לעצמו כך יכול להוציא אחרים משא"כ לדידן שפיר כל שאינו מחוייב לכתחלה א"י להוציא אחרים וז"ב.