שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ד (י״ג)

אמנם בפשיטות ל"ק דהרי שם היו כל שא"ר לבעל הא כל שראויים לבעל אף שלא נבעלו אסורים והרי שם לא טעמו טעם דאיסורא ואפ"ה לא נתקבלו וע"כ דהגירות לא תלוי בשביל דטעמו טעם איסור ושפיר הקשו גם לפי הה"א דהא ידעו ממה דהעבירום ע"ג ציץ א"כ שפיר קשה היאך ס"ד דהוה גרים מיהו לר"ה לשיטתי' אין מקום לקושייתם וי"ל דר"ה למד משם דגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד עוד יש לי לומר דבר חדש דבאמת זה תלוי בהך דנחלקו אביי ורבא בסוף תמיד נשחט אי סמכינן אניסא ועיין בתוס' ישנים ביומא בהא דמפרישין כה"ג ולא סמכינן על הנס ועיין בתוס' יו"ט ריש דמאי ולפ"ז ענין הציץ שפיר לא סמכינן עליה לענין מצות גירות והא דסמכינן שם הוא לרבנן דס"ל דלעבדות גיירום וא"כ היו רק לעבדים וכיון דהתור' צותה דכל שא"ר לביאה שפיר סמכו על הציץ דהרי לא היו נמנו רק לענין עבדות והתור' אמרה כל שא"י איש החיו ודו"ק. והנה במה שהקש' על הרמב"ן דכל גר צריך שלשה וכתבתי למעל' דמה כח ב"ד יפה לא שייך רק בב"ד מומחין אמנם לפי שהסוגיא דף ק' לא נראה כן ועיין אהע"ז סי' ק"ג ובב"ש ס"ק א' שם וע"כ נראה דבלא"ה ל"ק דאם נימא כהמרדכי דבעי שיבא לב"ד ויאמר גיירוני א"כ זה דוקא כל שבא לבדו נמצא הב"ד מטביל אותו אבל כל שנתגייר עם אביו וא"כ הוא לא בא להתגייר א"כ מה בכך שהב"ד עומדין על הטביל' מכל מקום הקטן אינו מתגייר ע"ד ב"ד רק ע"ד אביו וגם יש לומר דהב"ד מטבילין האב והאב מטביל הקטן וז"ב וכ"ז לפי הבנת מעלתו אבל כ"כ כוונת הרמב"ן ויש להוסיף דבשלמא כשטובל ע"ד ב"ד א"כ איך יוכל למחות אח"כ והלא טבל ע"ד ב"ד והו"ל כנדר עד"ר דא"י לשאול דהא נדר ע"ד אחרים אבל בנתגייר עם אביו א"כ לא היה לו רצון כלל דקא ניחא ליה במה דקעביד אבוה א"כ זהו רק בקטנותם ואח"כ יכולים לחזור וז"ב: והנה מ"ש למעל' דלא שייך מה כח ב"ד יפה רק לענין ממון הנה אף שבגיטין דף ל"ג אמרו מה כח ב"ד יפה גם לענין איסור לענין בטלו מבוטל אבל אמרו שם באמת בשלמא בכסף הפקר ב"ד הפקר אבל ביאה מא"ל ומשני דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וא"כ מבואר בהדיא דכל שאינו שייך הטעם הלז לא שייך מה כח ב"ד יפה באיסורים ודו"ק היטב ועיין יבמות דף ס"ז ע"ב: