שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ד (י׳)

והנה המופלג מוה' יוסף שורשטיין ני' הקשה בהא דאמרו בקידושין דף נ"ט דאי תני האומר לחבירו ה"א חבירו הוא דכי קדשה במקום אחר אינה מקודשת דסבר לא טרח וע"ז הקשה דהא הרא"ש כתב גבי אימר ארצויי ארצי קמי' דכל דגלה דעתו הו"ל זכי' ויוכל לזכות לו וא"כ גם כאן ניהו דלא טרח אבל עכ"פ הרי גילה דעתו ויכול לקדש לו גם במקום אחר דהרי זכות הוא לו דהא גילה דעתו שבאותו מקום רוצה שיקדש לו ולק"מ כיון דיש מקום לומר דבאותו מקום הוה לו זכות דרחמו לי' ובמקום אחר סנו לי' וכדאמרו בקידושין דף נו"ן א"כ שוב לא שייך זכות כ"כ וא"י לקדש במקום אחר וז"פ: והנה בשנת תרט"ז א' קרח ואנכי יושב בטריסקוויטץ ולמדתי מסכת כתובות ובהגיע דף י"א לענין גר קטן דמטבילין אותו ע"ד ב"ד והאריכו התוס' דהיאך משכחת גר קטן הא זכייה מטעם שליחות ואין שליחות לקטן ומכ"ש לנכרי וכתבו דמשכחת גר קטן מה"ת בעוברת שנתגייר' והקשה בהפלא' דאכתי למ"ד עובר לאו ירך אמו מא"ל והא המזכ' לעובר לא קנה וגם הקדמונים האריכו בהם דנשי מדין דאמרה תורה החיו לכם ולמדו ביבמות דף ס' דמותרות לכהונ' בפחות מבן ג' ולרבנן לעבדים ולשפחות והיאך מועיל הגירות והא אין לו זכייה מן התור' ועיין בהפלא' שהאריך בזה. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בטעם דאין מועיל שליח לקבל' בגט בקטן כתב הרמב"ם דאין מעידין על הקטן ועיין בקצה"ח סי' קפ"ח וא"כ כאן דמטבילין אותו ע"ד ב"ד וא"כ למה לא יועיל והב"ד מעידין דבסתמא ניחא ליה כ"ז שלא מיחה ושפיר מועיל. ובלא"ה נראה לפענ"ד לפמ"ש הרא"ש בפ"ק דקידושין דלטובת' ולתועלתה נעשית הקטנ' שליח א"כ כאן דודאי זכות הוא לה לנפש' ודאי מועיל ובלא"ה נראה לפענ"ד דבר חדש כיון דכל עיקר דל"מ זכייה והקנא' לקטן הוא משום דחסר דעת הקונ' וא"י לקנות ואין לו יד לקנות וא"כ כיון דאמרו בב"ק דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי וא"כ מכ"ש כאן דבא להתגייר ולכנס תחת כנפי השכינ' א"כ הוה דעת הקונה דדעת שכינה איכא וז"ב. והנה בהא דאמרינן הגדילו יכולין למחות ופריך הש"ס דא"כ אמאי אית לה כתובה דלמה תמחה ולכאור' צ"ב לפמ"ש בר"ן בנדרים דף כ"ט דהאש' אינה מקנית עצמה לבעל רק שמפקרת עצמה והבעל זוכה בה כזוכה מן ההפקר א"כ קשה למה תוכל למחות הא הוא קדשה ונשאה וזכה בה מן ההפקר ולאחר שהפקיר' עצמה לו היאך יועיל חזרה ועיין בר"ן נדרים דף פ"ה אמנם צריך לומר כיון דההפקר היה שלא מדעת וכל שמחתה הוה הפקר בטעות: