שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ג (י״ג)

ודרך אגב ארשום מה שנשאלתי במכתב מהרב מוה' יחיאל אבד"ק ראזלי במה שאירע מעשה לידו שראובן נשתתף עם שמעון בעסק עורות וטוען זה שלא נשתתף עמו רק בחמשה וזה טוען בי"א ופסק לזה שבועת היסת וטען חבירו שאחרי שבדיניהם כשיתבעהו יתחייב לשלם רוצה שיתן לו פיטורים וע"ז כתב מעלתו דאף שכתב הש"ך בשם רש"ל בסי' סמ"ך ס"ק ל"ג דכופין על מדת סדום מ"מ שם לא חסר וכאן כיון דיוכל לתפוס אחר השבועה ומפטר כמבואר בחו"מ סי' פ"ז ס"ל א"כ מפסיד עי"ז ול"צ ליתן לו פטורים וע"ז כתב דכיון דשבועת היסת אינו חייב רק נדוי ולא נחתינן לנכסי' א"כ כשזה רוצה לציית דינא רק שטוען טענה המבוררת לא נדינן ליה וגם אטו מצוה לתפוס אינו רק אם תפס לא מפקינן מיניה וא"כ כל שצווח דינא צריך לפטרו בדיניהם וגם הך דיכול לתפוס אינו רק בשבועה דאורייתא דנחתינן לנכסי' וכל דשבועה אינו קונה שוב יכול לתפוס אבל בהיסת דלא נחתינן לנכסי' כל שנפטר ע"י שבועה פשיטא דל"מ תפיסה והנה זה ליתא דמקור הדבר דשבועה אינו קונה היא בהיסת כדאמר רב הדין בשבועת היסת בב"ק דף ק"ו וע"ז אמרו מכדי דרב לא ס"ל משכוני נפשך אדרב למה לך והיינו דשבועה אינו קונה ומזה למד הבה"ת בשער עשירי לענין תפיסה וכן פסקו בטוש"ע סי' פ"ז וא"כ קאי ג"כ בשבועת היסת. הן אמת דק"ל על רב דתפס הדין בשבועת היסת ונקט קרא דלקח ולא ישלם ואף דיש לומר דמכח כ"ש קאמר דכיון דבשבועת התורה דנחתינן לנכסי' א"צ לשלם מכ"ש בשבועת היסת אמנם למה דקאמר דלא ס"ל דרב יש לומר דבשבועת היסת מודינא לרב. אמנם הדבר מוכרח דהרי רבא אמר מסתברא מלתא דרב במלוה אבל בפקדון לא והאלקים אמר רב אפילו בפקדון ובאמת הו"מ לחלק באופן אחר בין מלוה לפקדון דדוקא במלוה אבל בפקדון לשיטת רש"י דבפקדון אפילו כ"ה חייב א"כ הי' מקום לומר דבכה"ג חייב אף שנשבע מיהו זה אינו דהא דייק מקרא וקרא בפקדון כתיב וא"כ אפילו בפקדון נפטר לרב. אמנם אף בלי ראי' הדבר ברור דאף בשבועת היסת קיי"ל דמועיל תפיסה אמנם גוף הדבר נכון מצד הסברא דהא בשבועת היסת לא נחתינן לנכסי' רק מנדין וכל שציית דינא למה ינדו אותו כמ"ש מעלתו ומ"ש מעלתו דבגוף שבועת היסת לכאורה הוה מודה במקצת אמנם כתב כיון דעיסקא גם הפלגא דמלוה הו"ל פקדון כמ"ש הקצה"ח לענין שמטה א"כ ל"ש שבועת מודה במקצת כיון שנותן לו בפרעון אותו דבר בעצמו ודמיו קצובים הנה אף שהקצה"ח כתב כן סי' ס"ג ס"ק ב' וכ"כ התומים סי' ס"ז ס"ק וא"ו בשם הרדב"ז ח"א סי' רי"ד והוא בח"ד סי' רי"ד וכ"כ הקצה"ח סי' ס"ו ס"ק ל"ה. ולפענ"ד לא מסתבר כלל דכל הטעם של הקצה"ח והרדב"ז דמאחר דמחוייב להעמידה בעיסקא הרי דינו כפקדון ולפ"ז בהיתר עיסקא דידן דהלוה יכול אפילו למשתי בי' שכרא ויכול להוציאו בכל דבר ולא מקרי שולח יד בפקדון ואף בלא התיר' כמבואר בסי' קע"ז ס"ב וכל שמותר לשנות שוב לא הוה כפקדון ממש ואף דלענין היתר ריבית הוה מחצ' מלוה ומחצה פקדון היינו משום דנתנו לו ע"מ שיהי' מחצ' שכר שלו אבל מכל מקום הוא מותר לשנותו בכל מה שירצה ודוקא כשנותן לו עסקא ממש דהיינו פרגמטיא הוא דאמרו דאסור למשתי ביה שכרא אבל הלוואות דידן דהוא במעות ניהו דהוא מתנה עמו שיתנהו בעסק זה אבל כל שמותר לשנות לא הוה כפקדון ועסקא ממש וא"כ לענין שמט' וכ"ד דינו כמלוה ממש וכן לענין קידושין וכתיבה ומסיר' וז"ב כשמש ודו"ק: