שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ג (י׳)

והנה בשנת תרט"ז למדתי בכתובות והגעתי לדף פ"ז פ"ח ואמרתי דבר חדש דלכך שינה רש"י בפירושו דבאמת הך מ"ד שבועת תורה צ"ל נק"ח הוא רק שעי"ז יש איום ושמא לא תרצה לשבע ולפ"ז אם נימא דש"ד ג"כ מהפכין שוב ליכא נ"מ דאם לא תרצה לשבע תהפך על שכנגדו לכך פירש רש"י דזה באמת הוא דש"ד אין מהפכין אבל לר"פ דאמר אי פקח הוא מייתי לידי שבועה דאורייתא הנה ע"כ שזה רצה לחדש שיהי' לטובתו של התובע וא"כ מה נ"מ במה דש"ד לא תוכל להפך ומה נ"מ להבעל בזה וע"כ אמר דיש נ"מ שמא ע"י האיום לא תרצה לשבע וגם להפך לא תוכל ויצמח לו טובה מזה: והנה בהספק שהבאתי למעלה אי בטענו חטים והודה לו בחטים ושעורים אי חייב הנה מצאתי כעת דבר נפלא בשטה מקובצת כתובות פ"ז בהא דקאמר בפוחתת במאי גביא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא וכתב בשטה מקובצת בשם תלמידי הרר"י דהו"ל כטענו חטים והודה לו בשעורים דפטור אף מדמי שעורים והרי שם בשזה תובע מנה וזה הודה באלף הו"ל כטענו חטים והודה לו בחטים ושעורים שיש בכלל אלף מנה ואפ"ה פטור ומזה לכאורה ראי' ברורה דטענו חטים והודה לו בחטים ושעורים דפטור הן אמת דגוף דברי הרר"י תמוהים דהא המנה והאלף הכל הם מין אחד ומטבע אחת ולמה הוה חטים ושעורים. אמנם נראה כיון דזה אומר שאותה כתובה היא אמת וזו אומרת דהכתובה מזויף הו"ל כמודה בדבר אחר. אבל אכתי תמוה דמלבד דאין נ"מ באותה כתובה או שיש לה ממקום אחר מתנאי ב"ד אף גם דהוא באמת טוען שקבלה כתובתה לגמרי וא"כ לא הודה לה כלל וצ"ל כיון דעל הכתובה אינו נאמן לטעון מזויף א"כ הוא מודה שהכתובה אמת וזו מודית שהכתובה מזוייף רק שמגיע לה בסתם מנה וא"כ הו"ל כטענו חטים והודה לו בשעורים וגם יש לומר כיון דבכתובה גובית אף מדאקני גם לה דאקני ומתנאי ב"ד אפשר שלא תגבה מדאקנה ועיין ש"ך סי' קט"ו שוב הו"ל כטענו חטים והודה לו בשעורים ועכ"פ מוכרח דטענו חטים והודה לו בחטים ושעורים דפטור. אמנם אכתי תמוה דלמה לא פירש כרש"י ותוס' ואפשר דק"ל על רש"י ותוס' דבאמת יש לה מגו ואף שכתבו התוס' דבממון ומטלטלין אוקמא אחזקתי' והיכא דקיימא תיקום אפשר דס"ל לתר"י כיון דכתובה הו"ל כפירת ש"ק א"כ הו"ל כמו ארעא דמוקמינן ארעא בחזקתה וכתובה חשוב כגבוי כמ"ש הב"ח סי' וכמ"ש בגליון הב"ש שם: