שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן י״ט (י׳)

והנה בתוס' בכריתות תמהו דאמאי מסיק בכריתות דרפרם בדותא היא וביומא דף ס"ו מסיק לה להך דרפרם ולפענ"ד נראה דהנה במה דאמר שאני יוה"כ דהכשירו בכך קשה טובא דהא ביומא אמרו עתי אפילו בשבת למאי הלכתא שאם היו חולה ונשא על כתפיו ובזה אין שייך לומר בכך ולכך ע"כ דאין עירוב והוצאה ליוה"כ אבל בכריתות לא אמרו בחלה רק בשביל הוצאה בלבד שהם יוציאו אותו לר"ה הלכך נ"ל דיוה"כ הכשרו בכך וז"פ וברור ועכ"פ לפענ"ד זה תלוי בזה דלרפרם ממילא אין חילוק מלאכות ליוה"כ דקיל הוא משבת ולדידן דנחלקו על רפרם ממילא שוה יוה"כ לשבת ודו"ק במ"ש למעל' להקשות דאם אין עירוב ליוה"כ א"כ א"א לומר דאין חילוק מלאכות ליוה"כ דהא לא שייך כל מלאכות דחסר הוצאה נתיישבתי דז"א דהא דכשאמר דאין עירוב והוצאה ליוה"כ ז"א דביוה"כ אין איסור הוצאה נוהג כלל וא"כ אינו בכלל מלאכות ודוקא שבת נאסר הוצא' אף דמלאכה גרועה היא משא"כ ביוה"כ א"כ אין חילוק מלאכות ביוה"כ והוצאה אינה בגדר מלאכה כלל ביוה"כ ויתכן עוד יותר דהנה כבר כתבתי בדרוש לשבת שובה ונדפס על שמי דיש חילוק בין שבת ליוה"כ דשבת נאסר המלאכות בשביל שרצה הקב"ה שינוחו בו אבל יוה"כ אינו בשביל שהוא יום מנוח דהרי אינו מנוח ועינוי הוא כמ"ש הלבוש שאין לומר יום מנוח ביוה"כ רק בשביל שהוא יוה"כ נאסרו המלאכות ולכך בהוצאה שהוא מלאכה גרוע ואינו בכלל מלאכה לכך הותר ביוה"כ אבל בשבת בשביל דרצה הקב"ה שנשבות בו לכך אף הוצא' דהוא מלאכ' גרוע ג"כ נאסר בזה ובזה יש לפרש דברי הירושלמי שהבאתי בדברי הפ"מ וטעם המלך וז"ל ואף שאין עירוב והוצאה ליוה"כ מכל מקום אינו חייב ביוה"כ רק בעשה כל המלאכות ביחד וכמ"ש ודו"ק: ובזה יש ליישב הרבה קושיות שהקש' השעה"מ שם ובטעם המלך ובטורי אבן בענין זה. ובזה יש לי לומר להמתיק הדברים דלכך לא דחי ביומא שאני יוה"כ דהכשירו בכך דהא באמת חלה אין הכשרו בכך רק כיון דיוה"כ אינו בגדר הוצא' כלל א"כ אף בחלה לא אכפת לן אבל בכריתות לא ידענו מזה רק דסתם אמר רפרם דאין עירוב והוצא' ליוה"כ ומוכח לה מדאיצטרך קרא דעתי אפילו בשבת וא"כ באמת יש לדחות דשאני יוה"כ דהכשרו בכך: ודרך אגב אזכיר בהא דאמרו בכריתות נימא אית לי' לר"מ איסור חל על איסור ומשני ניהו דאיסור חל על איסור לית לי' איסור כולל ואיסור מוסיף אית לי' והוא תימה דהא גם על ת"ק דר"מ קשה זאת דהא אין איסור חל על איסור וצ"ל משום כולל ומוסיף וביותר אני תמה דעל ר"מ לא סגי בהכי דהא מחייב משום הוצא' והוצאה ע"כ משום בת אחת וכדאמרו ביבמות דף ל"ד וא"כ על ר"מ לא משני כלל בכריתות רק על הת"ק והקושי' הקשה על ר"מ וצע"ג: והנה לכאור' קשה על ר"מ דמחייב משום הוצא' ואכילה דאיך יכול לחול על הוצא' איסור אכיל' דהכי הוצאה היא בכזית ואכיל' ביוה"כ היא ככותבת וא"ל דהוא בבת אחת דהא אינו בא בב"א דאכיל' היא בככותבת והיינו דהוצא' היא בכזית ומיהו י"ל דבא בב"א דהרי בבת אחת משעה שנכנס יוה"כ חל איסור הוצאה בכזית ואכיל' בכזית וכעין זה כתב בריטב"א בקידושין דף ע"ז יעו"ש: