שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן י״ב

מה שהשבתי להרב החריף מוה' אייזיק שעהנפעלד ני' לבראד תמול וכעת הוספתי דברים. מה שהקשה על הראב"ד פ"ד מאיסורי מזבח ה"ד שכתב דאדם הרובע את הבהמה ואינו בן ט' שנים אין הבהמה נאסרת דאין לה הנאה והוה כאנוסה וע"ז הקשה מהא דאמרו בב"ק דף מ"ה דברובע ונרבע עשו בה אונס כרצון א"כ לא שייך אנוס ברביעה במח"כ זה אינו ענין לזה דשם הכוונה דאנסו ובא עליה באונס וע"ז אמרו דאין אנוס ברביעה ושם לא הוה רק התחלת הרביעה באונס אבל אח"כ נהנית וכאן אנוסה מתחלתה ועד סופה דאיך לה הנאה ברביעה כלל והיא אנוסה בדעת ונמאס בעינה וז"פ וברור. אמנם מה דק"ל לאבוה דשמואל דס"ל בכתובות דף נ"א דא"א שנאנסה חיישינן שמא סופה ברצון ולא משכחת לה אנוסה דמותרת רק בשעמדו עדים וראו דמתחלתה ועד סופה הוה אנוסה א"כ מה קאמר בש"ס ב"ק הנ"ל יש ברובע מה שאין בנוגח שרובע עשו בו אונס כרצון משא"כ בנוגח והלא יש לומר דגם ברובע לא עשו אנוס כרצון רק דרובע מפסל משום דסופה ברצון משא"כ נוגח דלא שייך זאת ודוחק לומר דמשכחת לה בעמדו עדים וראו דהיתה אנוסה מתחלתה ועד סופה דבבהמה לא שייך זאת דלא יוכלו לבחון זאת בבהמה מיהו יש לומר כיון דעכ"פ ספק הוא שמא סופה ג"כ באנוסה היאך יוכלו לחייב הבהמה סקילה דלמא אנוסה היא וכבר כתב הרמב"ם פ"י ממלכים שגם בבהמה ספק נפשות להקל ע"ש ובכ"מ וע"כ דעשו גם אונס כרצון.