עוד נראה לי דבר חדש דבאמת לנפילה לא חיישינן וכתבו התוס' בב"מ דף י"ג דכל דנפל אתרע שאם היה אמת היה נזהר מלשמרו שלא יפול ע"ש ולכך לנפילה לא חיישינן ולפ"ז כל דהס"ד דממך אפילו מריש גלותא א"כ כיון שאין מקום לגבות דכל אחד יכול לדחות שוב חיישינן לנפילה דהרי ידע דהלוה יוכל לדחותו וע"ז אמר כאבא שאול וכמו דשם מהיום א"צ לכתוב הזמן וה"ה כאן ממך ממי דנפק מתחת ידיו משמע וא"כ שוב לא חיישינן לנפילה דמה"ת לחוש לנפילה דודאי מי שנפק מתחת ידו הוא שלו ונזהר לשומרו היטב וע"ז דחה אביי דלמא אבא שאול כר"א ס"ל וכאן באמת חיישינן לנפילה וא"כ שוב באמת לא שמרו דממך ניהו ממי שנפיק מתותי ידיו אבל כיון דאינו מבורר מי הוא שוב לא נזהר לשמרו וע"ז אמר דלנפילה לא חיישינן כל דליכא ריעותא ושוב ממך ממי דנפיק מתותי ידיו משמע כנ"ל וידעתי שיש לדחות בסוגיא שם ורשמתי לזכרון:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן י׳ (י׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.