שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן י׳

החילותי ללמוד בשנת תרכ"ח בספר בעה"ת וארשום מה שחדשתי בזה והחילותי בשער החמישי חלק א' אות א': עיין מה שהקשה בגד"ת על התוס' ב"ב דף ע' דהקשו על דייני גולה דאמאי ס"ל דגובה כלו דנטעון ליתמי נאנסו והקשה הוא דע"כ דייני גולה ס"ל שטרא בידך מה בעי דלא כר"ח וא"כ ע"כ גם בנאנסו סברי דשייך שטרא בידך מה בעי וא"כ אין להם מגו דנאנסו ע"ש שהאריך. ולא זכיתי להבין דבאמת בנאנסו לא שייך סברת שטרא בידך מה בעי דאטו הוא צריך להאמין זאת עד שישבע הלה שנאנס וא"כ כל כמה דלא נשבע לא שייך סברת שטרא בידך מה בעי משא"כ החזרתי דאם החזיר לא היו לו להחזיר עד שיקח השטר מידו וז"פ וא"כ שוב מהימן במגו דאי בעי טעין נאנסו איברא דלעיל אמרו ולימא לי' שטרא בידך מה בעי א"ל ולטעמיך כי אמר נאנסו מי מצי א"ל שטרא בידך מה בעי הרי חזינן דגם בנאנסו שייך הסברא הלז אבל באמת הרגישו התוס' בזה בד"ה ולימא וכתבו דכי אמר לא מוכחא מלתא דלאו קושטא קאמרו דאעפ"י שהשטר בידו יכול להיות שנאנסו ע"ש וכוונתם כמ"ש וכתבו דעיקר הקושיא דאמאי יהיה נאמן בלי שבועה ויש להמתיק עוד דלפי מה שנראה מהגהת זקני הח"ץ ז"ל סי' ס"ט דענין שטרא בידך מה בעי הוא כמו תנאי שא"צ לשלם עד כי יחזיר לו שטרו ע"ש ובכסא דהרסנא האריך בזה וגם אני הארכתי הרבה בפרט זה א"כ בשלמא לענין החזרה הי' תנאי דלא יחזיר רק אם יחזיר לו שטרו אבל נאנסו מה שייך תנאי בזה אטו אם לא ירצה לשלם לא יארע אונס ואני תמה דהדבר מוכרח מצד עצמו דהרי רב עמרם בעי מר"ח אי מצי טעין החזרתי כיון דיש לו מגו דנאנסו או דלמא מצי א"ל שטרא בידך מה בעי והרי עכ"פ בנאנסו מודה רב עמרם דנאמן והרי שייך לשטרא בידך מה בעי וע"כ דנאנסו אינו ענין לשטרא בידך מאי בעי וא"כ שפיר הקשו בתוס' דלדייני גולה למה לא יהי' נאמנים במיגו דנאנסו דבנאנסו לא שייך שטרא בידך מה בעי א"כ יש להם מגו ולא הוה מיגו במקום עדים כמ"ש הרשב"ם דיכול למדחי בטענת נאנסו ולכך לא חש על השטר ועיין במהרש"א בתוס' ד"ה ולימא ודו"ק ולפמ"ש המפרשים דמיגו במקום עדים כל שהמיגו יהי' בעיקר עדים לא שייך מגו במקום עדים א"כ יש ליישב קושית התוס' ד"ה ולימא דכל דהיה יכול לטעון נאנסו ולא הי' עדים כלל דכל שנאנס פטור שוב לא הוה מגו במקום עדים ודו"ק. והנה מה שהקשה שם על הטור שכתב דבהודה אביהם שלא החזיר אין טוענין להו נאנסו דל"ש והקשה כיון דהודה שלא החזיר הרי הודה שלא נאנסו והאריך בזה ולק"מ דניהו שהודה שלא החזיר אכתי הי' יכול לטעון נאנסו ורק דלא יכול לברר תיכף שנאנסו ואיך נאנסו ואולי היה במקום רואים דצריך לברר שנאנסו ומה אנסי' דאונס צריך לטעון במה הי' האונס וכדומה וגם לא בפ"א נאנס וצריך בירור באיזה מקום ואיזה שעה וכמה היה האונס וכדומה. שם ח"א שער זיי"ן אות זיין עיין גד"ת שהאריך לתמוה על מ"ש התוס' בשבועות דף מ"א בשם סדר תנאים ואמוראים דמפרשי שמיפך שבועה היינו שכנגדו חשוד על השבועה דאמר מר בר ר"א מפכינן ולא קי"ל בזה כמר ברי' דר"א וע"ז תמה דאיך אפשר לומר כן דא"כ המשנה דשכנגדו חשוד על השבועה דמיירי בדאורייתא והרי לת"ק לא מפכינן ולא קיי"ל כמר בר"א וגם איך יתכן דבדאורייתא אם יהי' חשוד מפטר שכנגדו בלא כלום ובדרבנן יהי' שכנגדו חייב לשבע ובאמת שהדברים תמוהין. אבל לפענ"ד בסדר תנאים ואמוראים לא גרס כמו שהוא לפנינו דפליגי בשבועה דאורייתא רק דסדר תנאים ואמוראים מפרש דת"ק ומר בר ר"א נחלקו בדרבנן באם שכנגדו חשוד על השבועה דלת"ק בדרבנן תקנתא לתקנתא לא עבדינן ומר בר"א גם בש"ד בחשוד מהפכינן על שכנגדו ולא קיי"ל כמר בר ר"א במיפך שבועה וא"כ ל"ק כל הקושיות וע"ז כתבו התוס' דבש"ס דילן הגירסא למעלה בדאורייתא לא מפכינן ומר בר"א פליג ע"ז ואח"כ אמרו בשכנגדו חשוד על השבועה אבל סתמא לא פירש כן ודו"ק: