שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן צ״ג (ב׳)

יקרתו הגיעני ואני יושב פה קרית חוצות לשתות מי מעיין הקשה למעיין ואין אתי שום ספר מספרים העקריים ובכ"ז למען כבודו הרב אמרתי להשיב בקצרה ע"ד שאלתו בחור אחד בן תורה רך בשנים נשא אשה ושהה עמה ג' חדשים והיתה אשתו קובלת עליו שאין לו גבורת אנשים ורק לאמה אמרה כן שלא בפני בעלה. הנה לא אומר ש"ח חצי תשובה אך כלו ויפה כתב דהוה גט מעושה והנה אף שהוה ע"פ ישראל וכל שבא ע"י ישראל אף שלא אמרו עשה מה שישראל אומרים לך כ"א בסתם תן גט הוה כאנסוהו ישראל וכמ"ש בטור וב"י סי' קל"ד ובב"ש בסוף הסימן מכל מקום הוה כאנסוהו ישראל שלא כדין מקרי גט מעושה ופסול הגט וגם יפה כתב מעלתו דכל שאמרו לו שאם לא תתן גט יפסיד חלקו להעוה"ב והוא בעל יראה הוה כאונס והביא דברי הרשב"א דכל שנשבע לתת גט הוה אנוס רק דשם הוה אנוס מעצמו ויפה כתב כי גם בדברי הריטב"א עצמו יש סתירה שגבי חליצה כתב להיפך וכבר האריך בזה במלמ"ל וגם יפה כתב דלא נימא דהוה גמר ומקנה משום דהוה מחילה בטעות ורמז לדברי הג"א פא"נ לענין הקדש בטעות ואני מוסיף דבגט דבעי נתינה מידו ברצון וכל דהוה נתינה בטעות הר' לא גרע מטלי גיטך מע"ג קרקע דלא מועיל וכאן עדיף דלא בא הגט מידו ברצון. אמנם בגוף הדבר לא ביאר מעכ"ת איך נודע לו בירור הדבר שהיה באונס כי מ"ש מעלתו שהמגרש אומר לו הנה לא מפי' אנו חיים וכאשר יתברר למעלתו בבירור גמור שהוא כן אני אומר שהגט בטל ומבוטל ויעיין בפ' ר"א דאף לחכמים דס"ל דאין פותחין בכבוד המקום כי אולי מחמת בושה לא ירצה לומר שעבר ע"ז והיינו שם דעבר ע"ז אבל כל שלא עבר ע"ז כ"ע מודו דלא גמר רק מפני כבוד המקום וכל שהיה בטעות לא הוה גמר להקנות: