שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ט׳ (ב׳)

ובזה מיושב גם מה שהקשה השערי משפט בסימן רל"ב ס"ה דמבואר שם דדוקא מום שבגוף המקח הוא דחוזר ובטל המקח ולמדו בהגמ"ר מהך דהלכה אצל רופא וריפא אותה משא"כ במום שאינו בגוף המקח כגון שיש לאחר דרך עליו דכל שקנה אותו הדרך לא נתבטל המקח ע"ש אלמא דמועיל השלמה וא"כ גם כאן כל שהפילה הרי נשלם התנאי ולמה לא יהיה מועיל ולפמ"ש אין לו דמיון כלל דכל שבשעת המתנה לא הועיל אמירתו כבר כלתה אמירתו משא"כ שם שהיה המקח כתקנו רק שנמצא מום וכל שנתקן המום הרי המקח נעשה כדינו. ובלא"ה אין התחלה לקושיתו דשם המום רוצה לבטל המקח שנעשה כבר וא"כ אמרינן דכל שנתקן המום שוב המקח נעשה כדינו וא"ל דבשעת מעשה היה עכ"פ מום דזה אינו דכל שאינו בגוף המקח הרי לא הי' בגוף המקח שום טעות משא"כ כאן שגוף המתנה נתבטל ומ"ש עוד השע"מ להקשות במה שלמד ר"י מגא"ש דמום שבגוף המקח מבטל המקח מהך דהלכה אצל רופא דהרי התוס' כתבו דאינו משום התנאי דא"כ למה בהלך אצל רופא ורפאו מקודשת ורק משום דגם כעת נמאסת בעיניו וא"כ אין ראיה לכאן דכל שתיקן המום למה לא יועיל. הנה לכאורה הוא תימה. אך לפענ"ד הר"י מגא"ש מפרש דהאשה לבעלה הוה כמו חפץ אצל הלוקח והבעל רוצה ליקח המקח וא"כ כל שמצא בה מום אף שהלכה אצל רופא ורפאה מ"מ הוה מום במקח משא"כ באשה שהתנית עם בעלה מ"מ הבעל לא מקרי מקח ואדרבא הוא קונה אותה וכל שהלך וריפא נשלם התנאי והוה כמו מוכר שהתנה תנאי עם הלוקח ולא שייך לגביה מום במקח וכעין זה כתבו התוס' ריש כתובות דהאשה מקרי שדה של הבעל ולא הבעל שדה של אשה כנלפענ"ד ברור גם לפמ"ש השיטה מקובצת בכתובות שם דף ע"ד דבאשה קפיד גם על שעת ארוסתה שלא יהיה עלי' מומין משא"כ באשה לגבי איש ע"ש א"כ אין התחלה לקושיתו ודו"ק היטב: