שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ע״ג (ב׳)

והנה במ"ש למעלה להקשות על הנימוק"י בסוגיא דאשו משום חציו דס"ל דהוה כאילו כבר נגמר כל המעשה והקשיתי דא"כ גם בשריפת קדשים נמי נימא הכי. וכעת נתיישבתי דאדרבא מזה ראי' להנימוק"י דניהו דהוה כאילו נגמרה המלאכה היינו לעשות דידי' שהוא כבר דלק אבל המלאכה נעשית מאיליה ועל ידו הוה ושריפת קדשים גם זה אסור אבל בשבת דכתיב כל מלאכה ועכ"פ כלה לא הוה וכמ"ש למעלה וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הפ"י שהקשה בהא דאמרו שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה והקשה הא בכל השמנים יש ג"כ שמן שריפה ושם מ"ט דאסור בחול הא שמן כשר הוא ולא שייך הטעם דשמא יפשע מלתקן ע"ש וכבר כתבתי בזה אריכות דברים הרבה ולפמ"ש אתי שפיר דבשמן שריפה שוב אסור מטעם דאין שורפין קדשים ותרומה בלילה וא"ל דמבעוד יום מותר אף שהוא הולך ודולק דזה אינו דכל הטעם הוא דמותר משום דשם כל דהוה כאלו כבר עשה כל ההדלקה מבעוד יום מה אכפת לן במה שנשרף מאילי' בלילה וכמ"ש אבל כאן דלענין חנוכה צריך שידליק בלילה ועיקר מצות חנוכה היא בלילה בעת שיאותו לאורו וא"כ ממנ"פ אם תחשבהו כאילו דולק בלילה שוב אסור לשרוף קדשים בלילה ואם תחשבהו כאלו כבר עשה כל ההדלקה ביום שוב לא קיים המצוה כמ"ש דבין למ"ד הדלקה עושה מצוה ובין למ"ד הנחה עושה מצוה עכ"פ צריך שידליק ומגביה ומניח בלילה והרי כאן נעשית מאיליה. איברא דלפ"ז קשה היאך מדליקין נ"ח ע"ש דאיך יוצא ידי מצות חנוכה וכבר הקשיתי בזה זה רבות בשנים וכתבתי דמזה ראיה למ"ש התה"ד דזה הוה כהכשר מצוה והוה כאילו עשה המצוה וא"כ גם בחול כמו כן. אמנם נראה דע"כ לא אמרינן דהוה כהכשר מצוה רק למ"ד מותר להשתמש לאורה דאז שייך לומר דעכ"פ זה שדלק בע"ש הוה הכשר מצוה אבל אי נימא דאסור להשתמש לאורה שוב איך אפשר דיהיה ההכשר מצוה עדיף מגמר המצוה דהרי אם נחשב כאלו גמר הדלקה ואח"כ אין נהנה מן האור ומה עושה אח"כ. ובזה יש ליישב קושית התוס' דלמה אמר שני הטעמים משום דכבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בחול לא שייך לומר דהוה כהכשר מצוה דדוקא אם לא יוכל להדליק בלילה מוכרחין אנו לומר דהכשר מצוה חשוב כמצוה אבל בחול לא נחשב כהכשר מצוה ושפיר אסור להדליק בשמן שריפה ובשבת כל שאסור להשתמש לאורה אי אפשר לומר. דהכשר מצוה יהיה כמצוה דהרי בעת גוף עשיית המצוה אין נאות לאורו כלל ומצות חנוכה שיאות לאורו והרי אין נהנה כלום ולא עשה כלום שכבר דלק מבע"ש ודו"ק. ובמ"ש יש לדחות ראיית הרשב"א בתשובה סי' ע"א לענין חמץ אם מותר לשרוף ביו"ט שכתב דאם נימא דאסור לשרוף ביו"ט גם מבע"י אסור כמו דאסור להצית אש במדורת קדשים מעיו"ט כדי שישרוף קדשים בי"ט ואני תמה על עצמי דהרי ביאר הירושלמי דל"ד לשבת דכתיב לא תעשה כל מלאכה והמלאכה נעשית מאיליה משא"כ בקדשים וביארתי לעיל דשם כתיב כל מלאכה ועכ"פ כלה אינה משא"כ בשריפת קדשים. ועכ"פ יהי' איך שיהיה וגם לפי הפירוש הפשוט עכ"פ שריפת חמץ ל"ד לשריפת קדשים ולא גרע ממאחיזין האור בגבולין משיצית רובו וה"ה לענין שריפת חמץ וא"כ בי"ט אסור ובעי"ט מותר ודברי הרשב"א צע"ג: