והנה ביום ד' תולדות נשאלתי מאת הרב החריף מוה' משה מייזלש נ"י בהגאון בעל פני יוסף ז"ל שנשאל מאיש אחד מרעדים שמו ר' משה חתן הרב מרעדים שהקשה לרנבה"ק דח"כ פטורין מתשלומין א"כ כיון דבתולות בושות מלטבול לנדתן ושוב איך משכחת לה קנס ועיין ב"ח בחו"מ סי' פ"ז ובש"ך ס"ק מ"ח שביאר בהדיא דלרנבה"ק חייבין כרת על ביאתן וקלב"מ והשבתי דלרש"י משכחת לה כשהי' שוגג בנדה ולא ידע שלא טבלה או שחשב שבפנויה לא הוה נדה והרי הב"ש האריך להוכיח דבפנויה חייב ג"כ כרת וכן קי"ל אבל הוא יכול להיות שחשב שמותר וגם באונס ל"ש שהמזנות אינן טובלות דהא אנוסה היתה ומשכח לה שבאמת טובלת מיהו במפותה ל"ש זאת וגם כיון שבתולות בושות לטבול שלמה לה טבילה אף הכשרה בושית לטבול ואף אם נדחוק דמיירי שמודות שטבלה וגם הוא מודה יקשה דהא הוה מודה בקנס מיהו לפמ"ש המהרש"א ר"פ הפרה דכל שהענין נודע לא שייך מודה בקנס וכ"כ המלמ"ל פי"א מאישות ע"ש בכה"ג ל"ח מודה בקנס כיון דעכ"פ ידענו שבא עליה אבל מ"מ פשטת הדין לא מיירי בכה"ג אמנם העיקר נראה כיון דעיקר הוא שבושית לטבול והיינו דלמה לה לטבול הא לא נשאת וע"כ שהיא זונה אבל בזמן הש"ס וכ"ש בזמן התורה שהיו עסוקין בטהרות א"כ היתה יכולה לומר שטבלה לטהרות שוב אין בושות לטבול ועיין תוס' בשבת דף י"ג שהיו נוהגין שני טבילות א"כ גם בתולות לא בושות לטבול שיכולה לומר לטהרות טבלה ודו"ק שוב מצאתי בקצה"ח סי' שי"א דכתב ג"כ דכל שחילל שבת ואח"כ שיבר כלים לכ"ע חייב והביא מהך דערכין ומהתימה שאף שגוף סברתו אמת אבל לא ראה שה"ה הביא ראיה לדברי הרמב"ם מהך דערכין והרי אין ראיה משם וגם לא הזכיר דברי הרשב"א הלז שהבאתי שכתב בהדיא סברא זו וכמ"ש למעלה. ודרך אגב ארשום מה שחידש הצל"ח דלרנבה"ק אף לצי"ש פטור דהרי כרת אין ב"ד מחייבין אבל לדידן במעילה דהלא לשמים לא שייך קלב"מ הנה בזה יש ליישב קושית המקנה בחידושיו לקידושין דף נ"ה בתוס' שם מה שהקשה דחייב קרבן מעילה אף דפוצעין את מוחו ע"ש ולפמ"ש במעילה לא שייך קלב"מ אבל גוף דברי הצל"ח תמוה לי דא"כ אמאי שוגג במעילה לרבי דס"ל הזיד במעילה במיתה ע"כ דגלי קרא במיתה בידי שמים שאינו פטור ולדברי הצל"ח במעילה ל"ש זאת מיהו התוס' שם קאי לרנבה"ק ודאי דשייך קלב"מ וכמ"ש הצל"ח ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ע״ב (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
