שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ס״ו (ב׳)

במה שנסתפקת אתמול באחד שתבע לחברו מנה והוא הודה לו בשבעים וחמשה ונתן לו חמשים וא"ל הילך ובאינך חמשים הודה לו במקצת מה דינו אם נקרא מודה במקצת. וטעם הספק דהשטה מקובצת הקשה בכל מודה במקצת יהיה נאמן במגו דהיה מודה לו בפרוטה והי' נותן לו הפרוטה וא"ל הילך ואז היה פטור וכתב דשמא אינו מזומן בידו וא"כ כאן שנתן לו החמשים וא"ל הילך וא"כ היה מזומן בידו ואפ"ה הודה לו עוד כ"ה א"כ יש לו מגו דהי' מודה לו בחמשים שא"ל הילך והיה פטור. והנה זה ספק מושכל. אמנם מקודם אבאר דברי השטה מקובצת דלכאורה יקשה למה לא שאל כל מודה במקצת יהי' נאמן במגו דהי' טוען הילך וצ"ל דזה ידע שא"ל במזומן (ורק שזה שמודה יהי' לו בידו) לכך לא מצי טעין הילך אבל פרוטה ס"ד דיש לו וע"ז השיב דגם פרוטה אין לו במזומן ולפ"ז ספיקו על נכון. אמנם עדיין צריך ביאור דאין התחלה לקושיא דאם טען הילך שוב הו"ל כמאן דנקיט בידי' מקודם ושוב הו"ל על השאר כופר הכל וא"י לכפור בכל דאין אדם מעיז וגם שייך אשתמוטי כמו דאמר רבה לענין מודה במקצת דאין לו מגו דכ"ה ה"ה בזה וצ"ל דהשטה הי' מפרש דהטעם דהילך דכל דלא שייך כי הוא זה פטור כ"ה מגזירת הכתוב וכמ"ש התוס' וכן מדוייק הלשון באינך חמשים הא לא מודו אך זה אינו דניהו דהתוס' ס"ל דכ"ה פטור מגזירת הכתוב היינו ביכול להעיז אבל בא"י להעיז שוב מסתבר דשייך אין אדם מעיז וכן מבואר מהתוס' ד"ה ובכלה בעי דלודי שכתבו כיון דאינו יכול להעיז יהי' נאמן במגו דאי בעי כ"ה ומשני דאין אדם מעיז דאשתמוטי קא משתמיט אך צ"ל דלהס"ד ס"ל לשטה דמיירי שיש לו כל החמשים ואינו נותן לו ואשתמוטי הוא דקא משתמיט א"כ יהי' לו מגו דנתן לו פרוטה דאשתמוטי הוא דקא משתמיט על היותר ואינו העזה וע"ז כתב דלא שייך מגו דלמא אין לו כלל ואשתמוטי הוא דקא משתמיט ולפ"ז אם נותן לו מה דיש לו שוב לא שייך מגו דאין אדם מעיז ואשתמוטי הוא דקא משתמיט ודע דראיתי במהר"ם שיף שהקשה על המגו דכ"ה הא לא אמרו מגו לאפטורי משבועה וכתב דבדאורייתא אמרינן והיינו היכא שמרוויח מקצת ממון וכמ"ש הב"ח ובזה ל"ק מה שהקשה בהגהת מוהרח"ש משבועת שומרין דשם לא מרוויח והו"ל רק לאפטורי משבועה וזה לא אמרינן ודו"ק היטב: