שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן נ״ב (ב׳)

בעת הייתי בבערזאן הראה לי א"מ הרב הגאון נ"י מ"ש הרמב"ם פ"ג ממעילה שלמים שנתערבו בבכור ומעשר הרי זו ירעו עד שיסתאבו ויפדה ויאכל כבכור ומעשר וכתב הלח"מ שם דיפדה א"צ רק שירעה עד שיסתאב ויאכל כבכור ומעשר ע"ש וע"ז כתב א"מ בגליון הרמב"ם דהוא תימה דשמא שלמים הם וצריכין פדיון. ואמרתי בזה דבאמת הלשון שלמים שנתערבו בבכור ומעשר משמע דהבכור והמעשר הם מרובין כדדייקי בריש כל הזבחים שנתערבו ואקשי ולבטל ברובא ואמרו דבע"ח אינן נדחין ולפ"ז אחר שירעו עד שיסתאבו ואזיל חשיבתן שוב בטל ברובא ושוב א"צ פדיה ועיין מ"ש התוס' בריש כל הזבחים כנלפענ"ד וצ"ע בהתוספתא שממנו מקור דברי הרמב"ם. ראיתי מ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ת חאו"ח סי' קי"ב שהקשו לו מ"ש התוס' בקידושין דף ל"א להוכיח דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג דאל"כ מאי שמח רב יוסף והא פטור מכל המצות ומשמע מזה דסומא פטור אף מדרבנן דאל"כ לא קשה מרב יוסף והרי בב"ק פ"ז כתבו בעצמם דמדרבנן מיהא חייב במ"ע שהז"ג דאל"כ יהי' כנכרי ע"ש שנדחק ולפענ"ד הדברים כפשטן דשפיר דייקו התוס' דעל מ"ע שהז"ג נשים מברכות ול"ח ללא תשא דבדרך ברכה שרי כמ"ש התוס' בר"ה דף ל"ג דאלת"ה יקשה היאך חייבו רבנן לסומא במ"ע שהז"ג והרי על כל המצות דרבנן מברכין ומכ"ש מצות דאורייתא ורבנן מחייבו והרי יעבור על לא תשא ולומר דיתחייב ולא יברך אכתי קשה למה שמח והוא מפסיד הברכות וע"כ דכל שהוא דרך ברכה ותפלה ל"ש לא תשא וא"כ ממילא נשים נמי מברכות אבל לעולם דסומא מחויב מדרבנן כמ"ש בב"ק ודברי התוס' נכונים מכל צד. ומ"ש בנוב"י שם בנו הרב ז"ל בשם הפרמ"ג שכתב בהקדמה לאו"ח דסומא חייב במצות ל"ת וראיתי במלוא רועים שכתב עליו דלא מצא. הנה אין לפני הפרמ"ג אבל באמת הוא שיטת תוס' רי"ד בספר המכריע דבל"ת מחויב סומא יעו"ש. נדרים דף פ"א מפני דקרו לאנשי חמרי כבר כתבתי בזה וכעת נראה עפ"מ שמצאתי במפרש בדה"י א' סי' ב' על פסוק חמדן דהחמור בתחלה נאה ולבסוף נעשה מכוער ולכך הת"ח קרו לאינשי חמרי דע"ה כ"ז שמזקינין דעתן מתטפשת והוה כמו חמור הנעשה אח"כ מגונה ולכך אין מצויין שיהי' ביניהם תלמידי חכמים שהרי הבנים קרוין אחרית כמבואר בדניאל ובכמה מקומות וא"כ גם הם באחרית אינם נאים כהחמור שבתחלה נאה ולבסוף נעשה מכוער: