שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן נ״א (ב׳)

והנה לפענ"ד זה הכוונה שקובע מקום לתפלתו והיינו עד גבול זה יהלך ולא יהלך יותר לכוין כוונות עמוקות. ולזה מביא ראיה מאברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם והיינו במקום שעמד אתמול ולא נעתק יוחר וכבר נודע דמלאך נקרא עומד שאינו נעתק ממקום למקום ולכך כשמת אומרים עליו הי' עניו שזה ענוות שאינו רוצה לילך בגדולות ונפלאות ממנו וז"ש ויעמוד פנחס ויפלל והיינו שנשאר עומד ולא נעתק יותר. שם אות י"א כל הקובע מקום לתורתו. כן גרס תדר"י ובש"ס הגירסא לתפלתו ולפמ"ש יש לפרש כל שאינו יוצא חוץ לגבול נותן לו הקב"ה שכר שאויביו נופלים לפניו והיינו עפ"י מה שאמרו במדרש איכה על פסוק לא האמינו כל מלכי ארץ שד' מלכים מה ששאל זה לא שאל זה שדוד בקש ארדוף אויבי ואשיגם וחזקי' לא רצה כלל ללחום רק שאויביו יפלו לפניו וז"ש ונטעתיו שכן תחתיו וגו' היינו שלא ילך כלל חוץ למקומו ודו"ק והבן בדברים. שם אות י"ג אלא ביני עמודי עיין תדר"י שהביא שמצינו שרשב"י לא התפלל אלא משנה לשנה ור"י הנשיא מחדש לחדש הנה מ"ש על רשב"י לא מצאתי לפי מיעוט זכרוני ועיין בשבת י"א דאמרו על רשב"י שתורתו אומנתו ועיין תוס' שם ועי' דף ל"ג אבל לא נזכר שלא התפלל רק משנה לשנה וגם ר"י הנשיא לא מצינו וגם לא מצינו ברבי יהודה האמורא והוא בר"ה ל"ד דהיה מתפלל מחדש לחדש אבל על רשב"י ור"י הנשיא לא מצאתי כעת ועיין בשה"ג שם מ"ש שגם הת"ח מהראוי לומר ביוה"כ תחנות ובקשות ע"ש וצ"ע כי שמענו שהשאגת ארי' והגאון מוהרא"וו ז"ל הי' לומדין רק התפלות מר"א הקליר דהיו אומרים עם הציבור אמת שהם הי' תורתם אומנתם. שם אות ט"ז במשנה בין תכלת לכרתי עיין תדר"י מ"ש בפירוש כרתי בשם הערוך וצ"ע שלא הביא מהא דאמרו והירוק ככרתי ועיין תוס' סוכה דף ל"א ותמצא שהירושלמי חולק על פירוש הערוך ועיין בערוך ערך כרתי ובמוספיא שהתרגום פירש על בצלים כרתי וזה דחה תדר"י. שם אות י"ז לק"ש כוותיקין עיין תדר"י שפירש בסוף ההלכה שוותיקים היינו מפולפלים ומחודדים ועיין ערוך ערך וותיק ובהגהות רי"פ שם ודו"ק. שם לא תאכלו על הדם עיין תדר"י דזה אסמכתא בעלמא ופשטיה דקרא על אבמה"ח שלא יאכל הבשר בעוד שדמו בתוכו. אבמה"ח לאו דוקא. וכוונתו למה דאמרו בסנהדרין דף ס"ג וכשיטת הרמב"ם דהוא מה"ת ולא כרש"י דס"ל דגם זה אינו רק אסמכתא ועיין סי' כ"ז ובתב"ש שם. שם אות כ"ז כל שאינו אומר ויציב בשחרית ואמת ואמונה ערבית וכו' עיין תדר"י מ"ש בזה. ולפענ"ד הכוונה ע"ד מ"ש בזהר פרשת במדבר על פסוק ד' אורי וישעי דבר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידי' פקדונו. והנה אף שב"נ חייב להקב"ה מ"מ הואיל ואמסור פקדוני' הקב"ה ברוב חסדיו מחזיר לו כמ"ש בזהר שם וא"כ ז"ש להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות שזה חסד אלקים מה שמחזיר אמונתו בלילות והנה כ"כ כי אמונה הוא מה שאינו נגלה בעליל רק שמאמין שיהיה כן ואמת הוא חסדים הנגלים והנה לע"ל יהיה אמת נגלה וכעת בגלות הוא רק אמונה ולכך בבקר שהוא כינוי לגאולה אומרים אמת ובלילות שהוא על הגלות אומרים אמונה. שם אות כ"ח כשהוא כורע כורע בברוך וזוקף בשם. לפענ"ד הכוונה שהכריעה והזקיפה הכל בשם דהיינו מה שהקב"ה עושה ברוב חסדיו ולא לפי מה שאנו זוכין. עוד נראה לי עפמ"ש החוה"ל בשער הבחינה המשל למי שהיה חבוש במאסר ואח"כ האדון הוציאו והיה משבח האדון בעל המאסר הזה וגערו בו וא"ל אתה חושב שאין להאדון רק המאסר והלא כל המדינה שלו וצריך לברך אותו האדון בעל המדינה שהמאסר ג"כ שלו וכמו כן הש"י שהוא אדון כל העולם אשר גם אנחנו זכינו מטובו: