שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ה׳ (ב׳)

ומצאתי במחנה אפרים הלכות טובת הנאה שעמד על מבוכה זו וכתב ג"כ כהש"ך דבטובת הנאה יכול להקנות לאחרים והיורש יורשה וגם הוא לא זכר דברי המהרי"ט הנ"ל ומ"ש ראיה מהא דכתב רש"י בקידושין דף נ"ח ע"ב וז"ל וצריך היורש הזה לתנם לכהן וכו' אלמא דעכ"פ יורשה ע"ש לפענ"ד אין משם ראיה דשם כל זמן שלא הורמו וכיון דר"י סבר לאו כמי שהורמו דמיין א"כ עדיין לא זכו בו הכהנים דיכול לתרום ממקום אחר וא"כ פשיטא דממון הוה להורישה לבנים אף דטובת הנאה אינה ממון וז"ב. איברא דלפ"ז יקשה בהא דכתב רש"י בע"א אליבא מאן דס"ל כמי שהורמו דמיין דאף יורש זה ימכרנה לאחרים ומשמע דיכול ליורשה. אך באמת ל"ק דשם כיון דנפלו לו מבית אבי אמו כהן והכהן לא הוטל עליו רק להפריש ולזכות בו בעצמו כמ"ש רש"י שם וא"כ פשיטא דמקרי שלו דשלו לגמרי הוא וכל המחלוקת היא רק בישראל שצריך ליתן להכהנים רק שיש לו בו טובת הנאה יכול ליתן לכהן שירצה בזה שייך לפלפל אם הוה ממון להקנאה ולירושה או לא אבל בכהן דממון שלו הוא פשיטא דיכול להנחילו וז"ב. ואדרבא אי ס"ל כמי שלא הורמו דמיין א"כ צריך לתנו לכהן שפיר יש לפקפק דאפשר דאינו ממון דצריך לתנו לכהן אבל אי כמי שהורמו דמיין בודאי שזה ממון גמור. ובזה הנה מקום אתי ליישב בהא דאמר אח"כ דמפלגי בדשמואל אי חטה אחת פוטרת את הכרי והקשה רש"י דא"כ לפלגי בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ודכ"ע לאו כמי שהורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון רק דפליגי בדשמואל ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דהש"ס השתא אזיל דאם נימא לאו כמי שהורמו דמיין וטובת הנאה ממון שוב אינו יכול להנחיל כלל ולא ס"ל הסברא שכתבתי למעלה דכיון דלאו כהורמו דמיין א"כ עדיין לא מקרי תרומה כלל כיון דסוף סוף יצטרך ליתן לכהן לא אפסדיה וא"י להנחיל דלאו בר הקנאה ושעבוד וא"ל כיון דיכול לפטור בחטה אחת שוב הוה ממון להנחיל דזה אינו דהכהן בודאי הי' צריך להפריש כלו דהוא נותנה לעצמו. מיהו יש לפקפק דאדרבא כ"ש דיכול לפטור בחטה אחת ואדרבא בזה נ"ל לפרש דהש"ס דפירש דפליגי בדשמואל לא הדר מאוקומתא הראשונה דמיירי בטבלים שנפלו מבית אבי אמו כהן וגרס ואבע"א דכ"ע לאו כמו שהורמו דמיין וכמ"ש הרשב"א בשם אית דגרסי ורק דיכול לפטור בחטה אחת ואדרבה מיושב בזה קושית הרי"ד דאיך חטה אחת פוטרת כל הכרי הא מדרבנן צריך שיעור וחידש בזה דגוף הטבל נפטר בזה וידי נתינת באמת לא יצא ועיין משנה למלך פ"ו ממ"ע שהאריך בזה. ולפמ"ש אתי שפיר טפי דמה שבא לו מכהן פשיטא דיכול לפטור עצמו בחטה אחת דהכהן בעצמו בודאי הי' יכול לפטור בחטה אחת כל הכרי דהוא לא צריך ליתנה לכהן ומה שהקשה הרשב"א דא"כ מתניתין אמאן תרמייה הא במתניתין קתני מקודשת יש ליישב ואכ"מ. עכ"פ יהיה איך שיהיה ראיית המחנה אפרים אינה ראיה דיש לומר כמ"ש עכ"פ בדבר שאין בו ממש הסכים גם הוא שם דא"י להקנות ולהנחיל. וראיתי להנתיבות המשפט שכתב ראיה להש"ך דאל"כ באויר דהוה דבר שאין בו ממש לא יוכל להנחיל לבנים ואני אומר שכן הוא באמת וכמו שאמרו ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום משום דמתנת בריא לא קני ומשום דהוה דבר שאין בו ממש וכ"כ במחנה אפרים שם בהדיא עכ"פ הדין הנ"ל שנשאלתי מבואר משלשת קראי השל"ה והמהרי"ט והמח"א דלא מצי להנחיל וכן נראה עיקר ועיין בב"י חו"מ סי' רנ"ג סל"ה שהביא דברי הר"ן שכתב דמשום טעם דיורש יורשה אף באויר יורש יורשה אמנם לא מסיק הכי בש"ס רק דבעינן שיוכל להקנות בבריא וכאן ליתא בבריא ע"ש וצ"ע: