שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״ז (ב׳)

עובדא בא לפני באחד שהשכין אצל חבירו קוויט שהיה לו מאדון אחד על סך שבעים רייניש ע"ו והיינו שולדשיין והשכינו בעד סך ששים רע"ו אשר לוה לו חבירו והמלוה הניח הקוויט בטייסטער שלו בין שטרותיו ונאבד ממנו. וכעת האדון אינו רוצה לשלם המעות עד שיחזרו לו הקוויט והמלוה תובע מעותיו והלוה משיב החזיר לי משכוני ואחזיר לך מעותיך כי בלא המשכון לא אוכל לגבות מעותי. והנה אנן פסקינן דהמלוה על המשכון הוי ש"ש עכ"פ כנגד החוב ומה גם בכאן הלוה לו בעיסקא הוי ש"ש על הכל. אך זאת נסתפקתי אחרי דקי"ל בסי' ס"ו וצ"ה וש"א דאין דין שומרין בשטרות ואפילו נגנבו ונאבדו ש"ש פטור מי אמרינן דוקא היכא דבא לתבוע מיד השומר אז השומר פטור עלייהו כיון דאמעיטי בקרא אבל כאן שהמלוה תובע מהלוה מעותיו והוא משיב תן לי משכוני ואחזור לך את שלך אולי הדין עם הלוה וכעין דמצינו בקתא דמגלא דאם פירש שיקבלו נגד כל החוב אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי אף אם אינו שוה רק זהב וה"ה כאן אף בלא פירש עכ"פ כנגד מעותיו יכול לומר החזיר לי את שלי ואחזיר לך חובך וגם לפי מה שפסק הש"ך בסי' ס"ו וש"א דבפשיעה חייב אף בשטרות. לא אדע אם מה שהניחם בטייסטער שלו אם לא הוי פשיעה אחרי כי אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ואם כי הניחם בין שטרותיו בשלו רשאי ולא בשל אחרים כמבואר סצ"א סעי' י"ד ואולי לא הוה שמירה עד שיניחם בארגז ויסגרם במסגר וגם אם זה לא הוי פשיעה עכ"פ אי נימא כדעת הש"ך דבפשיעה חייב עכ"פ יהיה צריך לשבע שלא פשע אם כי אימעוט מדין שבועה ורק בטענה ודאית יוכל להשביעו היסת זה דוקא היכא שאין השומר תובע רק תובעין מהשומר אבל היכא שהשומר תובע צריך לשבע וכדאשכחן בש"ש לענין שכרו שאינו נוטל שכרו עד שישבע ששמר כראוי ואם כי יפלא בעיני הלא הוא שבועה להוציא ולא מצינו אלא ואלו נשבעין ונוטלין ואולי הוה שני ענינים השכירות דבר ברור והשבועה הוא על השמירה לא הוי בזה נשבע ונוטל וגם שבועה שאינו ברשותו עכ"פ מדרבנן צריך לשבע ויעוין ש"ך סי' ס"ו ס"ק קכ"ד. יורינו מורינו. ולפוטרו עפ"י התומים דבעיסקא הוה שמירה בבעלים ואף פשיעה בבעלים פטור סוגין דעלמא לא נהוג הכי ואי חייב המלוה אי צריך לשלם כל הששים רע"ו שהלוה היינו להפסיד הלואה או לשום הקוויט כמה הי' שוה למכור כדין שורף שט"ח בסי' שפ"ו כי אולי גם בלא זה לא היה משלם האדון. חיים יוסף עלינבערג: