שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ט (ב׳)

אשר כבדתני בנועם תורתך הגיעני תמול. והנה נתתי עין ולבי על ח"ת בחולין דף יו"ד ע"ב בתוס' ד"ה ודלמא שהקשו לבסוף ומיהו קשה דהך מלתא דמיא למקוה שנמדד ונמצא חסר דשבקין לחזקה דמקוה ומטמאין לגברא משום העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך וה"נ הו"ל למימר דשבקין חזקת נגע ואזיל בתר גברא דאוקמא בחזקת טהרה והרי חסר לפניך וע"ז כתבת דהרי בתחלת דבריהם הקשו היאך מוכח דאזלינן בתר חזקה דלמא הכא טמא מספק דספק טומאה ברה"י טמא וע"ז כתבת דלפי דבריהם בנדה בכמה מקומות דרק ספק מגע מסוטה ילפינן ולא ספק ראי' וכיון דהכא על הבית דנין הו"ל ספק ראיה דהבית מצד עצמו טמא וכתבת שכן מצאת אח"כ בספר אחד שהרגיש בזה ואמנם זה אם אנו דנין על הבית אבל אם נדון על גברא ונוקמא אחזקתי' לענין גברא הו"ל ספק מגע ושפיר ילפינן מסוטה דטמא ולא מהני חזקה וכתבת שכן אמרת בחפזך. והנה על ראשית דבריך אני מתפלא על עצמי אם שכתבת שכן מצאת בספר אחד ואתה לא הודעתני בשם מה הועלתם לתרץ ומה הועילו חכמים בתקנתם דאדרבא בספק ראיה ודאי דטמא אף בר"ה כמ"ש התוס' בהדיא ריש נדה ד"ה מעל"ע ובכמה מקומות וגם לפי טעמך שהטעמת סברת התוס' עפ"י דברי התוספתא שנתן רשב"ג טעם דלכך ספק טומאה ברה"י טמא וברה"ר טהור משום דנשאלין ליחיד ואין נשאלין לרבים לפ"ז בשלמא ספק מגע דיצטרכו רבים לשאול כל מי שנוגע לכך ספקו טהור משא"כ כשאין הספק בנגיעה רק על הראי' וא"כ כל שספיקו טמא אין חילוק בין רבים ליחיד דכל מי שנגע טמא ולכך אף ברה"ר טמא ודפח"ח. ובחידושי למס' נדה הארכתי בזה הרבה ולפ"ז ודאי דיקשה קושית התוס' כאן דבזה ודאי ספיקו טמא ואדרבא דדברי התוס' לכאורה אינם מדוקדקים דלמה הוצרכו שהוא ספק טומאה ברה"י ת"ל דאף ברה"ר טמא וגם תירוצם דמיירי שיש בו הרבה בני אדם לא יועיל דגם ברה"ר טמא וצ"ל דכאן אזלי התוס' בתירוצם הראשון שבנדה דלא מחלקינן בין ספק מגע לספק ראיה ע"ש וגם במ"ש ליישב קושית התוספות השניה לא זכיתי להבין דסוף סוף ישאר קו' התוס הראשונה דא"כ מנ"ל דאזלינן בתר חזקה הא הוה ספק טומאה ברה"י וטמא. סוף דבר חתרתי ליישב דבריך ולא יכולתי ע"כ אחת אמרתי שבהחפזך אמרת זאת ולא מלבך ושכלך הזך הוצאת זאת. ובגוף קושית התוס' הנ"ל דהיכי מוכח דאזלינן בתר חזקה דלמא הא דטמא ברה"י משום דספק טומאה ברה"י טמא. נראה לפענ"ד דבר ברור דהנה התוס' בריש נדה ד"ה והלל הקשו דהיאך ילפינן מסוטה דברה"י ספיקו טמא אפילו איכא חזקה הא בסוטה אתרע חזקה וכתבו דיש לומר דילפינן מסוטה דעשאי הכתוב כודאי טמא אע"ג דאית לה חזקה שאינה טמאה ודאי ולא אתרע אלא חזקת טומאה ודאית ע"ש. ולפ"ז זהו לפי האמת דאזלינן בתר חזקה אבל אם נימא דלא אזלינן בתר חזקה תו לא נוכל למילף מסוטה דספק טומאה ברה"י הוה ודאי טמא די"ל היכא דאיכא חזקה ניהו דלהס"ד לא אזלינן בתרה שיהיה ודאי טהור אבל עכ"פ מסייע שאינו רק טמא מספק ושאני סוטה דאתרע החזקה לגמרי ולהיפך ל"ש החזקה שאינה טמאה ודאית דלא אזלינן בתר חזקה בזה וכיון דלא נוכל למילף מסוטה שיהיה טמא ודאי שוב יקשה בכתוב דטמא ודאי דלמא אנפיק ואתי בציר לי' שיעורא וכאן יש לגברא חזקה דמסייע וע"כ דאזלינן בתר חזקה ושוב טמא ודאי וז"ב: