שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ח (ב׳)

ע"ד אשר שאלת במעשה שאירע בקהלתכם במקולין שהי' לו טריפות רבות יתר מכשרות ונתערבו וע"א מעיד שמכיר איזה מהם כשירות ואיזה מהם טריפות ושאלת אם נאמן בזה וכתבת דבש"ע יו"ד סי' קכ"ז אינו מבואר רק באחת כשרה ואחת טריפה דנאמן העד שזה כשרה וזה טריפה אבל לא בשיש רוב טריפות. הנה יפה הערת דבאמת ע"א אינו נאמן באתחזיק איסורא ומכ"ש נגד הרוב דרובא עדיף מחזקה ומצאתי בשו"ת ש"ב בעל נודע ביהודא מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ט שהעיר בזה שכרכר הרבה בזה ולא העלה דבר ברור בזה. אמנם לפענ"ד נראה דכאן הוה כמברר המיעוט מתוך הרוב ובזה נאמן הע"א וכן מצאתי בפ"י בחידושיו דף ס"ג. ובק"א שכתב כעין זה. וטעם הדבר נראה לפענ"ד דניהו דע"א אינו נאמן נגד החזקה דע"א אין לו נאמנות נגד החזקה אבל נגד הרוב שפיר מועיל דאטו הוא סותר הרוב הוא אומר שהדבר הוא מן המיעוט ואטו ליכא המיעוט גם המיעוט ישנו שם והוא אינו סותר הרוב הוא אומר שהדבר הוא מן המיעוט וע"ז נאמן והרי גם ביש לפנינו חתיכה אחת אסורה וחתיכה אחת כשירה מבואר בש"ע ביו"ד סי' קכ"ז שם דנאמן אף דאקבע איסורא וגם אתחזיק איסור כאן מכל מקום כיון דעל חתיכה זו לא אתחזק איסור נאמן כמ"ש הרמ"א שם בשם הנימוק"י פרק האשה וה"ה כשמברר המיעוט נגד הרוב נאמן הע"א וזה ברור. וראיתי בשב שמעתתא שמעתא ו' פ"ז שהקשה דאיך נאמנת האשה שדם טהור ראתה והא רוב דמים טמאים באשה ולפמ"ש אתי שפיר דזו אינה רק מבררת המיעוט מתוך הרוב ובכה"ג נאמנת וז"ב וע"ש בש"ש שהעלה דברובא דליתא קמן אין ע"א נאמן כלל נגד הרוב והקשה כמה קושיות בזה ולפענ"ד נראה כמ"ש דזה לא מקרי נגד הרוב דאינו סותר את הרוב רק כיון שישנו המיעוט בעולם והוא אומר שזה מן המיעוט נאמן משא"כ כשמעיד נגד החזקה שאינו נאמן לסתור החזקה ובזה עדיף חזקה מן הרוב ואף דחזקה גרע מן הרוב היינו לענין שנלך אחר הרוב הוא עדיף יותר מהחזקה אבל כאן שאינו סותר הרוב חזקה עדיפא ועיין בש"ש שם כמה כרכר בזה למה יהיה החזקה אלים יותר וגם בפ"י כתב דכל דהוה חזקה גמורה לא עדיף רובא מחזקה ורק היכא דאף בלא דברי העד אתרע החזקה הוא דנאמן העד וה"ה בזה דע"י אמירת האב עכ"פ ספק יש שפיר נאמן נגד החזקה וה"ה ברוב כיון שיש מיעוט עכ"פ יש ספק בלא העד ושפיר נאמן העד ולדבריו יהיה נאמן לסתור הרוב. ולפמ"ש א"צ לכל זה ורובא באמת עדיף מחזקה כמ"ש הרא"ש וכמה פוסקים בכ"מ ולדברי הפ"י חזקה גמורה עדיף מרוב וזה א"א ועיין בש"ש שם והוא אזיל לשיטתו בסוף המדיר שהעלה כן וכ"כ בתשובה אחרת לדחות ראיותיו ומ"ש הוא הנכון ת"ל: והנה האחרונים הקשו בהא דע"א מחייב שבועה בכ"ה והא אין ע"א נאמן במקום חזקה והרי בכ"ה איכא חזקה דאין אדם מעיז ולכאורה רציתי לומר דלפמ"ש דהיכא דהעד מברר המיעוט מתוך הרוב או שמברר שזאת אינה בחזקת כך נאמן וא"כ ה"ה בזה הא באמת כתב הרשב"א דבאמת זה אינו ברור דאין אדם יכול להעיז רק שרוב בני אדם אינם יכולים להעיז בפני בע"ח והוה חזקה דאתיא מכח רובא וא"כ כיון שע"א אומר שהוא חייב א"כ שפיר נאמן ואמרינן שהוא מן המיעוט שיכולין להעיז ואינו רק מברר המיעוט מן הרוב. אך אחר העיון ל"ד לזה דבשלמא כשיש רוב טריפות ומיעוט כשרות שפיר אמרינן דנאמן העד לומר שזאת היא מהמיעוט הכשרות והיינו שאינו סותר הרוב ואומר שזאת היא מהמיעוט בבירור אבל כאן אטו העד מעיד שיודע בבירור שזה מן המיעוט שמעיזין ורק שע"כ הוא מהמיעוט מדמעיז אבל אם נימא דהוא באמת מן הרוב ובאמת אינו מעיז ופטור באמת ורק ע"י העד אתה בא להוציאו מן הרוב ותחשבהו מן המיעוט וכיון שע"א אינו נאמן לסתור הרוב ולהוציא מן הרוב א"כ אינו יכול להוציא בעדותו אותו האיש מן הרוב וא"כ איך נאמן ושפיר הקשו וצ"ל דבאמת מכאן ראיה לשיטת התוס' בב"מ דף ג' שהכריחו דכופר הכל פטור מגזירת הכתוב ובאמת לא נחשוב החזקה דאין אדם מעיז לרוב כלל וגזירת הכתיב הוא שיפטור כופר הכל ולכך כשיש ע"א יוכל לחייבו שבועה: