שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ד (ב׳)

אשר ביקש לבאר לו דברי התוס' בחגיגה דף ב' ע"ב ד"ה לא תהו במה שהאריכו דעבד מצווה על פ"ו והרי בש"ע אהע"ז קי"ל דהיו לו בנים בעבדותו לא קיים מצות פ"ו דעבד אין לו יחס וכל שאינו מקיים הרי לא נצטווה. הנה לדבריך לא היה לך להביא דברי הש"ע הרי זה מפורש ביבמות דף ס"ב דהכל מודים בעבד שאין לו יחס והרי התוס' הביאו שם דברי הש"ס הלז וזה עיקר סמיכת הי"מ דעבד אינו מצווה על פ"ו מהא דאמר ביבמות דעבד אין לו יחס והתוס' הוכיחו שם מירושלמי דעבד מצווה על פ"ו ולדבריך לא תירצו להך דיבמות אבל באמת הדבר מבואר בתוס' שם דהא דאמר לא קיים פ"ו היינו משום שאינו מתיחס אחריו וביאור הדברים דבאמת גם עבד בעבדותו כל שמל וטבל לשם מצות עבד מחוייב בפ"ו ומצוה לפרות ולרבות ורק אח"כ כשנשתחרר שוב לא קיים מצות פ"ו דכיון שאין הבנים מתיחסים אחריו אח"כ שוב אינם מקרי בניו וצריך לקיים אח"כ המצוה כשנעשה ישראל וא"כ אין סתירה מהש"ס יבמות דשפיר אמרו דהכל מודים בעבד שאין לו יחס והיינו כשנשתחרר אח"כ ואפ"ה מקיים המצוה בעבדותו והעבד מצווה ע"ז וז"ב ופשוט בכוונת דבריהם. ואחר כתבי מצאתי שבשו"ת בית יעקב סי' קכ"ב העיר דמדברי התוס' משמע דעבד מצווה בפ"ו ואנן לא קי"ל כן והיא קושייתך הנ"ל וגם הקשה דלהתוס' דמה יענו להך דיבמות ונפלאת היא בעיני דהדבר פשוט וברור כמ"ש וגם הוא נרגש בהחילוק הלז אלא שהקש' דא"כ מאי מייתי ראיה מיבמות לענין קיום מצות פ"ו ובמחכ"ת קרא והטה בכוונת התוס' שבאמת זה דחיית התוס' להי"מ דמה שאמרו לא קיים פ"ו היינו לפי שאינו מתייחס אחריו וז"ב ופשוט להמעיין. וראיתי בא"מ סי' א' שהקשה על התוס' דלדבריהם יקשה כיון דכבר קיים המצוה בעבדותו למה לא יפטר והרי בנכרי שבגיותו לא נצטווה על פ"ו ואפ"ה כשנתגייר קיים המצוה במה שהיה לו בנים בגיותו ומכ"ש בעבד דקיים המצוה בעבדותו למה לא יעלה לו אח"כ והניח בקושיא. ולפענ"ד הדבר פשוט דלא דמי בשלמא בנכרי ניהו דלא נצטווה אבל מכל מקום הרי יש לו בנים והבנים מתיחסים אחריו אף בגיותו כדלמדו ביבמות שם מבלאדן בן בלאדן וא"כ למה לא יעלה לו אח"כ הא יש לו בנים אבל בעבד ניהו דנצטוה כיון שאח"כ לא נקראו בניו הו"ל כמתו ואינם עולים לו וזה נכון מאד. וראיתי בשו"ת בית יעקב שם שהקשה על מ"ש התוס' אח"כ ועוד דמצות פ"ו אכולהו בני נח כתיבי אף לכנען דמה ראי' הא המצוה דפ"ו נאמר קודם שנתקלל כנען לעבד ואז היה המצוה על כנען כמו על כל בני נח ונדחק אבל באמת ל"ק דהרי בלא"ה הדבר תמוה דמה ראיה מה דהמצוה על ב"נ נאמר הא מצות פ"ו לישראל נאמר ולא לב"נ וכמו שהקשה הב"י שם וכבר קדמו המהרש"א בחגיגה שם אבל באמת היטב אשר דיבר בזה המלמ"ל פ"ו ממלכים ה"ז דכוונתם כיון דעבד זה מיירי במל וטבל לשם עבדות א"כ כיון דהמצוה היה בתחלה גם על עכו"ם ניהו דנטלה מב"נ אבל מעבד לא נפקע המצוה כיון דנעשה ישראל ע"ש וא"כ אין התחלה לקושיתו ומ"ש הב"י שם ראיה שלא כמ"ש התוס' דהרי אמרו במדרש דלכך לא נתקלל חם רק כנען משום דכיון דבירך ד' את נח ובניו אמר אינו מהדין שיקללם והרי באותה ברכה שבירך ד' את נח היה פ"ו וא"כ איך אפשר דזה הי' על כל בני נח ואף לכנען איך עשאו עבד אח"כ כיון דמצות פ"ו היה גם על כנען במחכ"ת דברים אני רואה בלי כוונה וגברא קא חזינא וכו' דניהו דאמר לו מצות פ"ו וקאי גם על כנען אטו בשביל זה לא אפשר לנח לקלל לכנען שיהיו עבד וכי בשביל זה נפקע הברכה שהקב"ה לא בירך רק נח ובניו ולא לכנען ומה שייטי' במה שמצות פ"ו קאי על כנען והמדרש לא אמר רק שנח לא קלל את חם כיון דד' ברכו אבל לכנען שפיר קלל וז"פ: