שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״א (ב׳)

ובזה מיושב היטב דברי הרי"ף שהשמיט הך אבעיא דבעי רבא בדף ק"ה אם בנשבע יכול לומר הרי שלך לפניך ותמה המלמ"ל פ"ג מגזילה עד השמטה ולפמ"ש יש לומר דדוקא רבה לשיטתו דרבה גרסינן בדף ק"ה ועיין בנוב"י שם וא"כ לשיטתו יקשה ממנ"פ אם זה רוצה לקנות שוב למה יוכל לומר הרי שלך לפניך וע"כ דאינו רוצה לקנותו וכדמשני אליבי' בדף ס"ו וא"כ שוב שייך האבעיא דאיך הדין בנשבע כיון דעפרא בעלמא הוא אבל לדידן דקי"ל כר"י וא"כ אפשר דרוצה לקנותו ושפיר לא הוה עפרא בעלמא דמותר לקנותו א"כ פשיטא דחייב בנשבע דממון כפר ליה. ובזה מיושב מה שהרא"ש הביא האבעיא שם דהרא"ש לשיטתו דס"ל דיאוש קני לחומרא וכיון דספק הוא אפשר דלא נוכל להוציא ממון דשמא עפרא בעלמא הוא. אך כ"ז לפלפולא בעלמא אבל בגוף הדין פשיטא דלא נשוה פלוגתא בזה דפשיטא דגם אי יאוש ל"ק אבל הסברא דאינו רוצה לקנות שייך גם לדידן דכיון שעובר על ב"י למה ירצה לקנותו וז"ב ודו"ק. ומעתה נחזור לנ"ד דעכ"פ זכינו לדין דהנגזל עובר על ב"י וכל שחל עליו חובת ביעור שוב אסור אף כשיבטלו והיה אנוס על הביעור וכמ"ש הרמב"ן בפ"ב דפסחים בהדיא וכן נסתר מחמתו מה שהאריך בתורת השלמים להוכיח דהיכא דביטלו בפירוש בפני עדים מותר באנוס ולפמ"ש אי אפשר לאומרו וכמ"ש הרמב"ן בהדיא וכבר האריך הפר"ח בסי' תמ"ח להוכיח דלא כשכנה"ג שצידד ג"כ להקל בזה והביאו דברי הירושלמי שכתב משום הערמה והיינו אפילו בעדים ובזה האריכו כל האחרונים והנה גם דברי הירושלמי סתומים וכ"א פירשו לפי דרכו ועיין בשו"ת אא"ז הפני יהושע סי' י"ב מ"ש בזה ולפענ"ד הפירוש שבירושלמי מבואר ע"כ אמרתי להעתיקו וז"ל הירושלמי הפקיר חמצו בי"ג לאח"פ מהו ר' יוחנן אמר אסור רשב"ל אמר מותר מתיב ר"י לרשב"ל אי אתה מודה לי משש שעות דאסור א"ל תמן איסורו גורם לו הא מא"ל אר"י לר"פ נהיר את כד הוינן אמרין דר"י כר' יוסי ודרשב"ל כר"מ אינה כן אלא ר"י חשש להערמה ורשב"ל ל"ח להערמה מה נפיק מביניהון נפלה מפולת מ"ד הערמה לית כאן הערמה מ"ד זכיה לית כאן זכיה. ולפענ"ד הפירוש ע"פ מה דמביא הד"מ בסי' תמ"ה בשם א"ז דאם הפקיר חמצו קודם איסור מותר לאח"פ ולא שמא לא יתכוין להפקיר בלב שלם וכתב הד"מ דמכל הפוסקים לא נראה כן וקולא גדולה היא ע"ש. ומעתה נראה לי ברור דלזה כוון הירושלמי דאמר הפקיר חמצו בי"ג והיינו קודם זמן איסורו מהו וע"ז פליגי ר"י ורשב"ל וע"ז שאל אי אתה מודה לאחר שש שעות דאסור והיינו שאם הפקיר לאחר שש שעות דאסור וה"ה קודם זמן איסור וע"ז השיב דשם איסורו גרם לו דא"י להפקיר דבר שא"ב אבל קודם איסור מועיל הפקר וע"ז אמר דאמרו דתלוי בפלוגתא דר"י ור"מ בנדרים כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ע' והרמב"ן בפ"ב שם וע"ז אמר דאינו כן דחיישינן להערמה והיינו דחיישינן שהערמה יהי' שאינו מפקיר בלב שלם ובזה ממילא אף שיפקיר בפני עדים אפ"ה ל"מ דחיישינן שמא לא יפקיר בלב שלם וז"ב לפענ"ד בפירוש הירושלמי ועיין בבאר יעקב סימן תל"א ובנוב"י ובכל האחרונים שהאריכו בפירוש הירושלמי וגם במקור חיים האריך בזה ולפענ"ד העיקר כמ"ש ועיין בחו"י סי' מ"ח מ"ש בזה בפירוש הירושלמי וכבר קדמו הרשב"א סי' ע' וכמ"ש ובחו"י דחאו ודבריו אינם נכונים ועיין בקצה"ח סי' ע"ר. והנה בצל"ח בפסחים דף וא"ו ובנו"ב מהד"ת סי' ס"ג רצה לחדש דאם מכר אחד חמצו לאחר חצות ע"פ ומשכו הא"י לרשותו דהחמץ מותר לאח"פ דיצא מרשותו שכבר משכו הא"י לרשותו ע"ש שהאריך ובמחכ"ת הדבר בטל ואי אפשר לאומרו דא"כ במפקיר חמצו לאחר שש אם נדענו דמפקירו בלב שלם ודאי הי' מועיל לדידיה והרי בירושלמי כאן להס"ד דל"ח להערמה ואפ"ה מקשה לי' משש שעות ומעלה דאסור והשיב לו דתמן איסורו גרם לו הרי דאחר שש שעות אם הפקירו ל"מ כמ"ש הק"ע שם ואף אם נימא דהפירוש הוא שהפקירו בי"ג אם מועיל לאחר שש כמ"ש במק"ח הפירוש מכ"מ מוכח דל"מ ולדברי הנוב"י מהראוי שיועיל ובפרט שדברי המק"ח דחוקים. והעיקר כמ"ש הק"ע בפירושו וכמ"ש למעלה דעיקר האיבעיא הוא אם מועיל הפקר קודם זמן איסורו וע"ז הקשה לו מאחר זמן איסורו ומה דנקט בי"ג ל"ד ה"ה בי"ד קודם שש והב"י סי' תמ"ח הביא הגירסא בירושלמי באמת בי"ד והיינו קודם שש והמק"ח נדחק גם בזה והגיה י"ב שלא כדת ע"ש עכ"פ מבואר שלא כמ"ש הנוב"י וגם גוף הסברא של הנוב"י הוא תמוה דאיך שייך לומר שיצא מרשותו והתורה עשאה כאילו ברשותו היא וע"כ חלילה לסמוך ע"ז. עוד נראה לי דבר חדש בגוף הדין לענין אם עבר על ב"י בשוגג או באונס דהנה הרב פרמ"ג סי' תמ"ט הובא במק"ח שם הקשה דלמה לא יהי' חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה בק"ו מערלה כדלמדו לענין בב"ח דגם חמץ נעבדה בה עבירה דא"ל חוסם פי פרה יוכיח דעל מה הצד לא פרכינן מעלמא כדאמר שם והמק"ח תמה עליו דעל הק"ו יכולין למפרך מחוסם פי פרה ורק על מה הצד לא פרכינן מעלמא. אך הנני יוסיף להפליא עפ"י מה שמצאתי בצל"ח בפסחים דף כ"ט כתב דלראב"י מכל מקום אסור חמצו של ישראל אחר מק"ו דערלה ומשום דנעבדה בו עבירה ולא שייך חוסם פי פרה יוכיח דמה לחוסם פי פרה שמותרים לחוסם משא"כ בחמץ שעכ"פ למי שעבר אסור (וכ"כ בנוב"י מהד"ת סי' ס"א ע"ש) ולפי דבריו יקשה דא"כ יהיה חמץ שעבר עליו הפסח אסור מק"ו דל"ש חוסם פי פרה יוכיח. אך לפענ"ד נראה דאין התחלה לקושיא דל"ש בחמץ שנעבדה בו עבירה דשאני כלאי הכרם שנעבד בגוף כלאי הכרם עבירה הכולל לכל ישראל וכמו כן בב"ח דנתבשל בעבירה אבל כאן בחמץ אטו האיסור על החמץ הא החמץ באמת לא נעשה בו עבירה דהרי בחמץ של אחרים אינו עובר בב"י אף בחמצו של ישראל אחר כמ"ש בפ"י דף ה' ובצל"ח שם והארכתי בזה בתשובה לק' נ"ש ורק דאותו שהחמץ שלו עובר בב"י ובאמת גם שלו אינו רק דעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו אבל גוף החמץ לא נעשה בו עבירה כלל ולא שייך בזה נעבדה בו עבירה והאיר ד' עיני ומצאתי ברש"י בסוטה דף כ"ט ע"ב בד"ה הצד השוה שכתב בסופו וז"ל והא כ"כ נעבדה בו עבירה בזריעתה וחמץ בפסח נמי עבר בב"י ול"ד לערלה בקולא דילה ע"ש ומדלא כתב בחמץ בפסח ג"כ האי טעמא שנעבדה בו עבירה בשביל שעבר בו עבירה ע"כ דבחמץ לא שייך נעבדה בו עבירה ורק שעכ"פ לא דמי לערלה שמ"מ עבר בב"י וז"ב לדעתי. ולפ"ז יש לומר כיון דחז"ל קנסו לפי שעבר על ב"י וכבר כתבתי בשם הר"ן דכ"ע קנסו בזה וכמ"ש בטעמו משום שקנסו שיאסר החמץ וכיון שכן שוב מהראוי שיאסר עכ"פ מדרבנן בשביל שנעבדה בו עבירה שהרי הקנס על החמץ. אך באמת יש לדחות דניהו דקנסו שיאסר החמץ אבל לא נעבדה בו עבירה בחמץ וגם לא שייך נעבדה בו עבירה דלא נעשה פעולה בעבירה רק שהי' שב וא"ת שלא ביטל או שלא ביער אבל לא נעשה פעולה בעבירה ובכה"ג לא שייך נעבדה בו עבירה. עכ"פ דברי הצל"ח והפרמ"ג ודאי ליתא לפענ"ד: